במונולוגים אנו מדברות

במשך שלושים שנה לולו, ילידת בגדד, ובתה, נונה, המגדירה עצמה כבת הארץ, שתקו, וכשדיברו ביניהן דיברו בשפות שונות, בצעקות, בכעס ובעויינות. ברגע לפני האחרון, כשהאם שוכבת גוועת, הן מנהלות ביניהן מונולוגים פנימיים על כל מה שלא דיברו במשך שלושים שנה. הן מנסות לגשר בינן לבין עצמן וגם בין שם – עירק, לכאן – ישראל. הן מחפשות תשובות ואף מנסות להשיב על שאלות שכל אחת מהן תהתה עליהן בליבה: מי אשמה במות האב? מדוע את נלחמת בי ובורחת ממני כל הזמן? האם את סולחת לי? האם את חומלת עליי? האם את אוהבת אותי?זהו סיפורן הכואב והמנחם כאחת של שתי נפשות שמתקרבות ומתרחקות זו מזו, מוצאות ומאבדות זו את זו. היא ילידת בגדד. עלתה לארץ ב 1951, בגיל ארבע. זהו ספרה הראשון. על ספר זה היא קיבלה בשנת 2021 מענק עידוד בתחום הספרות ממרכז מורשת יהדות בבל.