אני שמחה שאמא שלי מתה

היתה בת שש כשאמה לקחה אותה לאודישן הראשון שלה למשחק. החלום של אמה היה שבתה היחידה תהיה כוכבת, וג'נט היתה מוכנה לעשות הכול כדי לשמח אותה. משום כך צייתה כשזו דרשה ממנה מה שהיא כינתה "הגבלת קלוריות", לאכול מעט ולהישקל חמש פעמים ביום כדי להישאר קטנת גוף. היא סבלה בשתיקה גם כשערכה לה בבית טיפולי יופי יסודיים ורחצה אותה עד גיל שש־עשרה. אמה היתה שותפה מלאה ליומניה, לאימייל שלה ולכל הכנסותיה. מאת ג'נט מקרדי, כוכבת "iCarly" ו"סאם וקאט", הנו ממואר מצחיק ונוגע ללב החושף את סיפורה של ילדה שחקנית בעלת הפרעות אכילה ובעיות התמכרות, על יחסיה המורכבים עם אמה השתלטנית וגם על הצלחתה לקבל בחזרה שליטה על חייה.כשהתגשם חלומה של אמה עם ליהוקה של מקרדי לסדרה של ניקלודיאון, "iCarly", היא נדחפת בעל כורחה לפרסום. אמה החלה לכתוב אימיילים למנחים של מועדוני המעריצים והתייחסה לצלמי הפפראצי בשמותיהם הפרטיים ("היי, גלן!"). ג'נט לעומת זאת סבלה מחרדות, בושה וסלידה עצמית, שקיבלו ביטוי בהפרעות אכילה, בהתמכרויות, ובשורה של מערכות יחסים לא בריאות. הבעיות החמירו כשקיבלה את התפקיד הראשי ב"סאם וקאט", המבוססת על "iCarly", לצדה של אריאנה גרנדה. באותם ימים אמה מתה מסרטן. לבסוף, אחרי שג'נט פנתה לטיפול נפשי ונטשה את המשחק, היא החלה להחלים ולהחליט בעצמה, לראשונה בחייה, מה היא באמת רוצה., הכתוב בכנות מפתיעה ומתובל בהרבה הומור שחור, הוא סיפור מעורר השראה על חוסן ועל עצמאות, וגם על השמחה שבחפיפת השיער שלך בעצמך. נבחר לספר השנה של "Goodreads" לשנת 2022. כיכבה בסדרה המצליחה " iCarly" של ניקלודיאון ובספין אוף "סאם וקאט", וכן בסדרה של נטפליקס "נצורים". ב־2017 היא עזבה את המשחק והחלה לעסוק בכתיבה ובבימוי. סרטיה הוקרנו בפסטיבלי סרטים בארצות הברית ומאמריה הופיעו ב-Huff Post וב"וול סטריט ג'ורנל". היא מארחת פודקאסט בשם "Empty Inside" שהגיע לראש הטבלה של אפל."מעורר תובנות וחריף, כן, אמיתי וקורע לב."– Publishers Weekly"ממואר מפתיע... [מקרדי] מתגלה ככותבת משעשעת־עוקצנית ועשירה בתובנות, שניחנה ביכולת לאמפתיה רבה ולאמירות נוקבות עד אכזריות. המסמך אינו מוגבל למה שעבר עליה אלא גם לחוכמה שצברה בדרך."– סם לנסקי, Time Magazine"סיפור קורע לב של ילדה שעברה התעללות רגשית שנמסר בכנות ובחן שובי לב."– Kirkus Reviews"סיפור התבגרות שהוא לסירוגין מכאיב ומשעשע בעוקצנותו."– דייב איצקוף, ה"ניו יורק טיימס""ההפתעה המרעישה של הקיץ בעולם המו"לות, אשר במשפטים קצרים וקולעים המצטיינים ברמה גבוהה של הסתכלות עצמית הצליחו להפוך על פיהם את עסקי הזיכרונות מטראומות... אפשר שהספר וקבלת הפנים שזכה לה יחזירו את זרקורי הנרטיבים העוסקים בטראומה אל האֵם וייצרו ביקוש חדש לתיאורי יחסים בין בנות לאמהות." – אדוארד הלמור, ה"גרדיאן"