אני מסרב

הירח המאיר על השלג הטרי, וכלניות כחולות בצלע ההר, ומרבדי הפרחים, והרוח מעל האגמים, והרוח הנושבת בגבעולי השיפון, והרכסים האדומים בסתיו... ילד יכול להרגיש את כל הדברים האלה כנגד כפות ידיו, כנגד מותניו, כנגד שוקיו, והוא יכול להיות ילד עיוור ועדיין לראות את זה." יִים וטומי היו חברי נפש לאורך כל ילדותם. גם כשאמו של טומי נעלמה יום אחד והותירה אותו ואת אחיותיו בידיו של אב אלים. גם כשיִים המשיך ללמוד ואילו טוני החל לעבוד. כעבור שלושים וחמש שנים הם מתראים במפתיע, במפגש חטוף שמטלטל את שניהם ומעיד עד כמה החיים אינם צפויים.   מחזיר את , מבכירי סופריה של נורווגיה, לטריטוריה של "יוצאים לגנוב סוסים", יצירת המופת שלו. בסגנונו הייחודי, המאופק והכן נוגע פטרסון בעומק החוויה האנושית ומפליא לתאר את הקשרים שנטווים ונפרמים בין אנשים, את הכניעה לכוחות החזקים מאתנו – ואת הסירוב להיכנע.   פרץ לתודעה העולמית ב-2003 עם "יוצאים לגנוב סוסים" ומאז זכה בשורה של פרסים באירופה ובארצות הברית. יצירותיו תורגמו לכ-50 שפות וזכו לשבחי המבקרים בעולם כולו.  "האם פטרסון מצליח שוב ליצור משפטים רוויים באמת? האם הוא מצליח שוב ללכוד את דחיסות הרגע ואת הנוכחות המדהימה שמאפיינת את יצירתו? בהחלט" (פוליטיקן, דנמרק) "נפלא, דחוס ומלא עוצמה... אם "יוצאים לגנוב סוסים" היה יצירת מופת, הרי שפטרסון מתעלה על עמו בספר הזה" (פֶדרֶלַנסוֶונֶן, נורבגיה)  "פטרסון הוא קריאת חובה" (אַדרֶסֶאַביסן, נורבגיה)