זאת סלוניקי

הספר "זאת סלוניקי", פורס יריעה רחבה ומהווה מסמך היסטורי ליהדות מפוארת וגם מסמך אישי-משפחתי מצמרר. המדובר בתקופה שבה העיר החלה לאבד את צביונה היהודי והיהודים התחילו להרגיש את האנטישמיות בעיר וששיאה הייתה השואה. המחברת טווה גם תמונות קודרות ורסיסי עדויות וזיכרונות מצד עדים לתופת וגם שוטחת בפני הקוראים היבטים היסטוריים ועובדות על התנהלות ממשלות ספרד מאז אמצע המאה ה-19, הכיבוש הנאצי ושיגור היהודים למחנות הריכוז עד תום הקרבות. שלוש מאות שנה לאחר צו הגירוש של 1492, ספרד מגלה מחדש את היהודים ומחוקקת חוק, המעניק את האזרחות הספרדית ליהודים שחפצים בה, ויושבים בפזורות. האם ממשלת ספרד עמדה במבחן במלחמת העולם השנייה והגנה על יהודי סלוניקי שקיבלו את האזרחות הספרדית? סיפורים, זיכרונות ועדויות מתקופת השואה שזורים בספרים רבים אודות תקופה זו והמלחמה העולמית. המיוחד בספר הזה שהוא פותח צוהר דווקא למה שהתחולל בקרב יהדות ספרד, סלוניקי והאזור. הטקסט הוא מסמך נוקב על תקופה אפלה והוא מהווה סיפור בתוך סיפור, עובדות ונתונים היסטוריים וכרונולוגיים, המשולבים באירועים ובתמונות מרגשות ומצמררות מפי אימה, פלורה גטניו, או חבריה לתקופה הקודרת.חדוה פרחיה (59) אם ל- 3, תושבת ירושלים, ילידת פריז. בת לניצולת שואה מסלוניקי, בוגרת האוניברסיטה העברית ביחסים בינלאומיים ורב פקד בדימוס ממשטרת ישראל.חדווה פרחיה מספרת כי פטירת אימה היה הטריגר לכתיבת הספר. הוא נכתב קודם בצרפתית (יצא לאור לפני מספר שנים) ולפני כשלוש שנים התחילה לכתוב בעברית ובהרחבה. "אמי, פלורה גטניו נולדה בסלוניקי כמו מרבית יהודי העיר. משפחתה הגיעה לסלוניקי לאחר גירוש ספרד ב-1492. השפה בבית, בשכונה ובעיר הייתה לדינו כמובן. משפחתה הייתה משפחה אמידה למדי. אביה היה תכשיטן מפורסם בעיר. הבית היה בעל שלוש קומות ועדיין אפשר לראותו במרכז העיר. המלחמה תפסה אותה בגיל ההתבגרות. היא נכלאה לשלושה חודשים בכלא בסלוניקי עם עבודת פרך, שוחררה, ברחה עם משפחתה לאתונה. הם נתפסו ושולחו למחנה ברגן בלזן עד תום הקרבות. לאחר המלחמה, היא נישאה לאבי, שלמה פרחיה, יליד סלוניקי שהתגורר בפריז עם משפחתו. נולדו להם  שלושה ילדים. הבית היה ציוני מאוד. לאחר שגדלנו, אמי השלימה בגרות והתחילה ללמוד את השפה העברית. היה לה תואר שני בשפה ובספרות עברית. לאחר שאבי יצא לגמלאות, הם עלו ארצה והיא נפטרה בארץ לאחר שנתיים"."בילדותי, אמרו לי כל הזמן ש'פרנקו הציל אותנו'. כשגדלתי, שאלתי את עצמי איך זה שפרנקו הציל יהודים אם חוקי האינקוויזיציה עדיין בתוקף? (הם כבר לא היו בתוקף) בספר, אני מנסה להסביר כיצד היה זה שספרד 'נזכרה' ביהודים הספרדים, מה היו המניעים שלה? מדוע רק כ-1,000 יהודים נהנו מהנתינות הספרדית. השאלה הנוספת הייתה, כמובן, ההתנהגות של פרנקו עצמו. במעבר לסוגיה הספרדית, אני מתארת את החיים של היהודים בסלוניקי בזמן התורכים ובזמן היוונים. ברגע שהיוונים נכנסו לעיר, לאחר מלחמות הבלקן, חלה התדרדרות במעמדם. בין מלחמות העולם עזבו 20,000 יהודים את העיר. בזמן מלחמת העולם השנייה, 96% הגיעו לאושוויץ. היהודים הספרדים הגיעו לברגן בלזן בשתי קבוצות. הקבוצה הראשונה השתחררה בהסכמת הגרמנים והגיעה לארץ בהסכמת האנגלית לאחר לחץ מהיישוב. הקבוצה השנייה הייתה בברגן בלזן שנה, עד השחרור .בספר אני מתארת את ההווי היומיומי של שתי הקבוצות. לבסוף, הוספתי שירים שאמי כתבה בצרפתית ושתורגמו לעברית. השירים מלאי עוצמה ומספרים על התמודדותה והניסיון לשיקומה. גילינו את השירים לאחר מותה. בנוסף, ישנה רשימה שמית של שתי הקבוצות הספרדיות ורשימה של בעלי נתינות ספרדית שנספו באושוויץ, למרות הכול".הספר מיועד גם למי שההיסטוריה נוגעת לליבו. הוא עדות ליהדות מפוארת, לדו קיום עם מוסלמים תורכים שתמיד תמכו ביהודים בזמן סכסוך כלכלי עם הקהילה היוונית. "לצערי", מוסיפה חדוה, "היום נשארו 600 יהודים בעיר, אבל  כל ההתלבטויות של סלוניקאים בזמן הספר, נפתרו עם הקמת המדינה".