נובלה לירית

צילום:אנמארי שוורצנבך אנמארי שוורצנבך הוספה למעקב “מלאך שהושחת", כינה תומאס מאן את הסופרת, העיתונאית והצלמת אָנֵמארי שְוורצֶנבַּך. ואפשר לומר שבמשך שנים זה היה דימוי נוח לחשוב דרכו על דמותה ההרפתקנית והמיוחדת במינה של מי שמתה והיא בת 34 בלבד, ואשר יצירתה נותרה עלומה יחסית עד לעשורים האחרונים. שוורצנבך נולדה ב־1908 בציריך למשפחה עשירה ומיוחסת. בהיותה בת 23 פרסמה את ספרה הראשון “מעגל החברים של ברנהרד" (Freunde um Bernhard) שזכה לשבחים. חייה הקצרים התאפיינו בחיבה לנדודים ולמסעות, ובאורח חיים יוצא דופן: חיי לילה ברלינאיים, אופיום, אלכוהול, נהיגה מהירה, דיכאונות, וקצב מהיר. ב־1931 נסעה לברלין בעקבות התאהבות חד צדדית באריקה מאן, והתגוררה שם עם אחיה של אריקה, הסופר קלאוס מאן. היא טיילה בפרס, אפגניסטן, צ'כוסלובקיה, ארצות הברית ועוד, כתבה ספרים על טיוליה ומאות כתבות, וצילמה אלפי תמונות. מגיל צעיר דבקה במראה חוצה מגדרים, התאהבה לרוב בנשים, וב־1935 התחתנה עם גבר, הומוסקסואל גם הוא, דיפלומט צרפתי ששירת בטהרן. עם עליית הנאצים לשלטון הצטרפה בניגוד לעמדת משפחתה הפרו־נאצית לפעילות אנטי־פשיסטית. ב־1940 התפרסם ספרה המפורסם ביותר, “העמק המאושר" (Das Glückliche Tal) המתאר נשיות לסבית דרך עיניו של גבר. היא מתה בשווייץ ב־1942, לאחר תאונת אופניים כשרכבה “בלי ידיים". זהו ספרה הראשון הרואה אור בעברית. אנמארי שוורצנבך – 1942-1908, היתה עיתונאית, סופרת, אנטי-פשיסטית, ארכיאולוגית ותיירת נלהבת, שראתה עולם והגיעה למקומות נידחים שנשות תקופתה לא תיירו בהם בדרך כלל. לאחר שכתביה ראו אור מחדש בשלהי שנות השמונים של המאה העשרים, עשו אותה רוחה הבוהמית ונשמתה החופשית, היותה לסבית מוצהרת ומעורפלת מבחינה מגדרית, לדמות קאלט פופולרית באירופה, הלהט"בית והספרותית גם יחד. בספר זה, נובלה לירית, מספרת שוורצנבך את קורותיו של בחור צעיר ממשפחה עשירה ומכובדת, אשר מתאהב עד מעל לראשו בסיבילה, זמרת קברט ברלינאית. על אף הקריירה הדיפלומטית המבטיחה שמצפה לו, הקסם שמהלכת עליו סיבילה גורם לו להטיל ספק בערכי המשפחה המסורתיים שעליהם גדל. משפחתו, עתידו ומעמדו נעשים חסרי חשיבות כשהוא מעדיף לחכות למושא אהבתו בכל לילה מחוץ לתיאטרון שבו היא מופיעה, רק כדי לשהות במחיצתה ושתואיל בטובה לצאת עמו לנסיעה במכוניתו ברחובות ברלין החשוכים. האהבה החד-צדדית הנואשת של הגיבור חסר השם מוצאת ביטוי לירי בכתיבתה העדינה והמרומזת של שוורצנבך, בהתאמה מושלמת לשמו של הספר. הדיוקן הפסיכולוגי החידתי שיצרה שוורצנבך בהיותה בת 23 בלבד, טומן בחובו הדהודים מסקרנים לחייה האמיתיים של הסופרת. למעשה, לאחר שהספר נובלה לירית ראה אור הודתה המחברת שהגיבור המיוסר שלה הוא בעצם גיבורה, ואישרה את מה שחשבו רבים בני התקופה: זהו סיפור אהבה לסבי, בזמנים חברתיים ופוליטיים סוערים – ראשית שנות השלושים בגרמניה. שוארצנבך אמנם התוודתה על חששה מכתיבת ספר לסבי בתקופה ההיא ובגילה הצעיר, אך אולי דווקא בשל כך הקריאה בספר מהלכת קסם על הקוראים, שחשים בייסורי הנפש של הגיבור/גיבורה ושל המחברת. צילום:אנמארי שוורצנבך אנמארי שוורצנבך הוספה למעקב “מלאך שהושחת", כינה תומאס מאן את הסופרת, העיתונאית והצלמת אָנֵמארי שְוורצֶנבַּך. ואפשר לומר שבמשך שנים זה היה דימוי נוח לחשוב דרכו על דמותה ההרפתקנית והמיוחדת במינה של מי שמתה והיא בת 34 בלבד, ואשר יצירתה נותרה עלומה יחסית עד לעשורים האחרונים. שוורצנבך נולדה ב־1908 בציריך למשפחה עשירה ומיוחסת. בהיותה בת 23 פרסמה את ספרה הראשון “מעגל החברים של ברנהרד" (Freunde um Bernhard) שזכה לשבחים. חייה הקצרים התאפיינו בחיבה לנדודים ולמסעות, ובאורח חיים יוצא דופן: חיי לילה ברלינאיים, אופיום, אלכוהול, נהיגה מהירה, דיכאונות, וקצב מהיר. ב־1931 נסעה לברלין בעקבות התאהבות חד צדדית באריקה מאן, והתגוררה שם עם אחיה של אריקה, הסופר קלאוס מאן. היא טיילה בפרס, אפגניסטן, צ'כוסלובקיה, ארצות הברית ועוד, כתבה ספרים על טיוליה ומאות כתבות, וצילמה אלפי תמונות. מגיל צעיר דבקה במראה חוצה מגדרים, התאהבה לרוב בנשים, וב־1935 התחתנה עם גבר, הומוסקסואל גם הוא, דיפלומט צרפתי ששירת בטהרן. עם עליית הנאצים לשלטון הצטרפה בניגוד לעמדת משפחתה הפרו־נאצית לפעילות אנטי־פשיסטית. ב־1940 התפרסם ספרה המפורסם ביותר, “העמק המאושר" (Das Glückliche Tal) המתאר נשיות לסבית דרך עיניו של גבר. היא מתה בשווייץ ב־1942, לאחר תאונת אופניים כשרכבה “בלי ידיים". זהו ספרה הראשון הרואה אור בעברית.