מכתב של אלמונית

צילום:Kunst Salon Pictzner שטפן צוויג הוספה למעקב “אני מברך את כל ידידי: הלוואי ויזכו הם לראות את עלות השחר לאחר הלילה הארוך. אני, שחסר סבלנות הנני ביותר, מקדים ללכת לפניהם.“ כך כתב שטפן צוויג במכתב ההתאבדות שלו ושל אשתו ממקום גלותם בברזיל. שטפן צוויג היה אבטיפוס כמעט מוגזם של תקופתו, שכן חייו היו ייצוג מיקרוקוסמי של גדולתו ואסונותיו של העם היהודי במאה העשרים באירופה. צוויג, יהודי שנולד בווינה ב-1881, נהפך לפציפיסט בעקבות מלחמת העולם הראשונה, והיה לסופר המצליח והמפורסם ביותר בגרמניה. אך אז הגיעו שנות השלושים. צעדיו הוצרו וספריו נאסרו לפרסום. הוא נאלץ לגלות ללונדון והוסיף לנדוד שנים, חי בארצות הברית, בארגנטינה ובפרגוואי והתיישב בברזיל, ארץ שאהב, אך לא הצליח להכות בה שורש. הוא התאבד בפברואר 1942, חודש ימים לאחר ועידת ואנזה, שעליה אולי לא שמע. כששב הסופר הנודע ר׳ לווינה מטיול מרענן בן שלושה ימים אל ההרים, מגיש לו המשרת כמה מכתבים שהתקבלו בהיעדרו. אחד מהם נראה ארוך במיוחד: שני תריסר עמודים ללא נמען, שנכתבו בחופזה בכתב יד בלתי מוכר. וברגע שנתחיל גם אנחנו לקרוא בו, נבין מיד כי אנו ניצבים בפני סיפור חיים מטלטל, תולדות חיים של נפש אלמונית, וידוי על סודותיה של אישה שאהבה נכזבת הכתיבה את חייה, המוגש במונולוג ספרותי מופתי. "את כל חיי אני מבקשת לגלות לפניך, את החיים האלה, שהחלו באמת רק ביום שהכרתי אותך." בעמודיו הספורים של "מכתב של אלמונית" מסתתר מפגן ספרותי אדיר. בשליטה מושלמת בקצב, במלאכת מחשבת של הנימה, בבנייה של מתח הולך וגובר, בפרץ רגישות הנובע כמעיין ובעידון בכל משפט, מגיש שטפן צוויג את אחת הנובלות הנפלאות והמצמררות פרי עטו – נובלה שעובדה שלוש פעמים לקולנוע, תורגמה לעשרות רבות של שפות ונמצאת בכל ספרייה של קלאסיקות מאז יצאה לאור. "תשע נשמות" גאה להגיש עתה תרגום משובח מאת הראל קין, שזו לו הנובלה השמינית של שטפן צוויג בתרגומו. צילום:Kunst Salon Pictzner שטפן צוויג הוספה למעקב “אני מברך את כל ידידי: הלוואי ויזכו הם לראות את עלות השחר לאחר הלילה הארוך. אני, שחסר סבלנות הנני ביותר, מקדים ללכת לפניהם.“ כך כתב שטפן צוויג במכתב ההתאבדות שלו ושל אשתו ממקום גלותם בברזיל. שטפן צוויג היה אבטיפוס כמעט מוגזם של תקופתו, שכן חייו היו ייצוג מיקרוקוסמי של גדולתו ואסונותיו של העם היהודי במאה העשרים באירופה. צוויג, יהודי שנולד בווינה ב-1881, נהפך לפציפיסט בעקבות מלחמת העולם הראשונה, והיה לסופר המצליח והמפורסם ביותר בגרמניה. אך אז הגיעו שנות השלושים. צעדיו הוצרו וספריו נאסרו לפרסום. הוא נאלץ לגלות ללונדון והוסיף לנדוד שנים, חי בארצות הברית, בארגנטינה ובפרגוואי והתיישב בברזיל, ארץ שאהב, אך לא הצליח להכות בה שורש. הוא התאבד בפברואר 1942, חודש ימים לאחר ועידת ואנזה, שעליה אולי לא שמע.