חוג החברים של ברנהרד

צילום:אנמארי שוורצנבך אנמארי שוורצנבך הוספה למעקב “מלאך שהושחת", כינה תומאס מאן את הסופרת, העיתונאית והצלמת אָנֵמארי שְוורצֶנבַּך. ואפשר לומר שבמשך שנים זה היה דימוי נוח לחשוב דרכו על דמותה ההרפתקנית והמיוחדת במינה של מי שמתה והיא בת 34 בלבד, ואשר יצירתה נותרה עלומה יחסית עד לעשורים האחרונים. שוורצנבך נולדה ב־1908 בציריך למשפחה עשירה ומיוחסת. בהיותה בת 23 פרסמה את ספרה הראשון “מעגל החברים של ברנהרד" (Freunde um Bernhard) שזכה לשבחים. חייה הקצרים התאפיינו בחיבה לנדודים ולמסעות, ובאורח חיים יוצא דופן: חיי לילה ברלינאיים, אופיום, אלכוהול, נהיגה מהירה, דיכאונות, וקצב מהיר. ב־1931 נסעה לברלין בעקבות התאהבות חד צדדית באריקה מאן, והתגוררה שם עם אחיה של אריקה, הסופר קלאוס מאן. היא טיילה בפרס, אפגניסטן, צ'כוסלובקיה, ארצות הברית ועוד, כתבה ספרים על טיוליה ומאות כתבות, וצילמה אלפי תמונות. מגיל צעיר דבקה במראה חוצה מגדרים, התאהבה לרוב בנשים, וב־1935 התחתנה עם גבר, הומוסקסואל גם הוא, דיפלומט צרפתי ששירת בטהרן. עם עליית הנאצים לשלטון הצטרפה בניגוד לעמדת משפחתה הפרו־נאצית לפעילות אנטי־פשיסטית. ב־1940 התפרסם ספרה המפורסם ביותר, “העמק המאושר" (Das Glückliche Tal) המתאר נשיות לסבית דרך עיניו של גבר. היא מתה בשווייץ ב־1942, לאחר תאונת אופניים כשרכבה “בלי ידיים". זהו ספרה הראשון הרואה אור בעברית. אנמארי שוורצנבך נולדה ב-1908 בציריך. למדה היסטוריה בציריך ובפריז. מ-1931 עד 1933 היא עבדה לפרקים כסופרת עצמאית בברלין ורקמה יחסי ידידות עם אריקה וקלאוס מאן, ילדיו של הסופר תומאס מאן. בין 1934 ל-1941 נסעה לעיתים קרובות לדרום-מערב אסיה, ויצאה למסעות גם ברחבי אירופה וארצות הברית. היא הייתה עיתונאית, סופרת וכתבת-צלמת, והלכה לעולמה ב-1942 בסִילְס. בשנים האחרונות כתביה יוצאים לאור בשפות שונות בעולם והיא מתגלה כסופרת ייחודית בעלת ראייה מדויקת והתבוננות מעמיקה בבני אדם ובטבע. היא חיה חיים סוערים בברלין לקראת סופה של רפובליקת ויימאר והיה לה יופי אנדרוגיני שמשך אליה גברים וגם נשים. אהבה, ידידות, שאלות מגדר, כמיהה לביטחון, חיפוש עצמי – אלה הנושאים המרכזיים ברומן הביכורים האוטוביוגרפי של אנמארי שוורצנבך, "חוג החברים של ברנהרד". "הוא כן, סוחף ועדין, אפשר לחוש ביד הנשית שכתבה אותו. כולם מוקסמים, הנערות, הנערים והבחורים. בתווך ניצב הבודד מכולם, הנער ברנהרד…" נוֹיֶה צִירְכֶר צַיְיטוּנְג / Neue Züricher Zeitung צילום:אנמארי שוורצנבך אנמארי שוורצנבך הוספה למעקב “מלאך שהושחת", כינה תומאס מאן את הסופרת, העיתונאית והצלמת אָנֵמארי שְוורצֶנבַּך. ואפשר לומר שבמשך שנים זה היה דימוי נוח לחשוב דרכו על דמותה ההרפתקנית והמיוחדת במינה של מי שמתה והיא בת 34 בלבד, ואשר יצירתה נותרה עלומה יחסית עד לעשורים האחרונים. שוורצנבך נולדה ב־1908 בציריך למשפחה עשירה ומיוחסת. בהיותה בת 23 פרסמה את ספרה הראשון “מעגל החברים של ברנהרד" (Freunde um Bernhard) שזכה לשבחים. חייה הקצרים התאפיינו בחיבה לנדודים ולמסעות, ובאורח חיים יוצא דופן: חיי לילה ברלינאיים, אופיום, אלכוהול, נהיגה מהירה, דיכאונות, וקצב מהיר. ב־1931 נסעה לברלין בעקבות התאהבות חד צדדית באריקה מאן, והתגוררה שם עם אחיה של אריקה, הסופר קלאוס מאן. היא טיילה בפרס, אפגניסטן, צ'כוסלובקיה, ארצות הברית ועוד, כתבה ספרים על טיוליה ומאות כתבות, וצילמה אלפי תמונות. מגיל צעיר דבקה במראה חוצה מגדרים, התאהבה לרוב בנשים, וב־1935 התחתנה עם גבר, הומוסקסואל גם הוא, דיפלומט צרפתי ששירת בטהרן. עם עליית הנאצים לשלטון הצטרפה בניגוד לעמדת משפחתה הפרו־נאצית לפעילות אנטי־פשיסטית. ב־1940 התפרסם ספרה המפורסם ביותר, “העמק המאושר" (Das Glückliche Tal) המתאר נשיות לסבית דרך עיניו של גבר. היא מתה בשווייץ ב־1942, לאחר תאונת אופניים כשרכבה “בלי ידיים". זהו ספרה הראשון הרואה אור בעברית.