שנאה, ידידות, חיזור, אהבה, נישואים

צילום:Wolf Gang אליס מונרו הוספה למעקב אליס מונרו (10 ביולי 1931 - 14 במאי 2024) הייתה סופרת קנדית שנחשבה לאחת מטובי הסופרים בתחום הסיפור הקצר. זוכת פרס נובל לספרות לשנת 2013, פרס הסיפור הקצר הקנדי ופרס בוקר הבינלאומי.‏‏‏ מונרו גדלה בעיירה הזעירה ווינגהם, אונטריו, אזור פריפריאלי של אנשים קשי יום, שבהם עסקו רוב עלילותיה. היא תמיד התבלטה על רקע סביבתה, בעיסוק שלה בקריאה ובעולמות הרוח, וכך גם הגיבורות שלה - נשים אינטליגנטיות שהן נטע זר. מונרו נחשבת לאחת מענקיות הסיפור הקצר והנובלה בהיסטוריה המודרנית, יכולת־על שזיכתה אותה בפרסים רבים ובהם או. הנרי, פן־מלמוד, בוקר הבינלאומי ב-2009 והנובל הנכסף ב-2013. ספריה הבולטים הם יצירות המופת "יותר מדי אושר" ו"חיים יקרים". אישה, לא אקדמאית, עקרת בית, שהייתה כותבת סיפורים בזמנה הפנוי בין הכביסות, ורק בגיל 40 התחילה להתפרסם. מונרו נהגה לספר שהכתיבה נחשבה למלאכה נחותה בסביבתה - גברים עושים את העבודה ה"חשובה", ונשים מספרות סיפורים. הגישה הזו הביאה אותה לכתוב על אנשים רגילים כביכול, עלילות כאילו פשוטות שמתחתן רבדים עצומים של עומק וסאבטקסט, המורכבות בחיים הלכאורה פשוטים. מונרו שואלת האם יש דבר כזה בעצם, חיים פשוטים? תמיד יש מורכבות ביחסים בין אימהות לבנות, מתחים בין גברים ונשים, בעולם שלא מחולק לטוב ורע; אצל כולם יש רבדים פסיכולוגיים שונים, ולרוב הם מרגישים כלואים בעולמם, מנסים למצוא מוצא, אבל החיים זורקים אותם לכיוון אחר מזה שעליו חלמו, חזרה לאחור לחיים שמהם ניסו להימלט. ובכל זאת, תמיד – החיים יקרים. רן בן נון בקובץ הסיפורים העשירי של אליס מונרו, אנשים ובעיקר נשים זוכים להביט אל נתיבי חיים שנזנחו ולהתגלות באור חדש נוכח זיכרון שצץ במפתיע או התרחשות של אירוע בודד. גורלה של סוכנת בית רווקה מתהפך בעקבות מעשה קונדס של נערה; פעולה שחולה סופנית מבצעת מתוך דחף רגעי מחוללת חוויה רגשית מסחררת; הפתעה מצפה לרודף שמלות סדרתי שהצליח להכניס את אשתו לבית אבות; סטודנטית חושפת סוד משפחתי במהלך ביקור נימוסין, שעשתה כל שביכולתה על מנת לחמוק ממנו. אליס מונרו אינה נזקקת לעלילה מרעישה, לשפה נפתלת או לרוחב יריעה על מנת לברוא עולם חי ואינטימי. את הדרמה הגדולה היא ממקמת בנבכי הנפש של דמויותיה, המגלות שהעבר מורכב לא רק ממה שנחרת בזיכרונן אלא גם ממה שחמק ממנו ואופסן מחוץ לטווח תודעתן, עד לאותו רגע שכופה על כל חלקי הפאזל להסתדר מחדש. שיברון הלב, ההחמצה והחרטה עוברים בסיפוריה כחוט השני, אך בה במידה יש בהם הבטחה ותקווה להזדמנות שנייה עבור מי שמוכן להמציא עצמו מחדש, לאחוז בגרונם של החיים ולהמשיך הלאה למרות הכול. אליס מונרו תוארה כ"אמנית הסיפור הקצר של זמננו" על ידי הוועדה שהחליטה להעניק לה את פרס נובל לספרות בשנת 2013. סיפוריה תורגמו לעשרות שפות, וקהל קוראיה הנאמן מתרחב עוד ועוד עם השנים. "אחד ממאה הספרים הטובים ביותר של המאה ה–21." גארדיאן "הספר הטוב ביותר של אליס מונרו עד כה." הניו–יורק טיימס צילום:Wolf Gang אליס מונרו הוספה למעקב אליס מונרו (10 ביולי 1931 - 14 במאי 2024) הייתה סופרת קנדית שנחשבה לאחת מטובי הסופרים בתחום הסיפור הקצר. זוכת פרס נובל לספרות לשנת 2013, פרס הסיפור הקצר הקנדי ופרס בוקר הבינלאומי.‏‏‏ מונרו גדלה בעיירה הזעירה ווינגהם, אונטריו, אזור פריפריאלי של אנשים קשי יום, שבהם עסקו רוב עלילותיה. היא תמיד התבלטה על רקע סביבתה, בעיסוק שלה בקריאה ובעולמות הרוח, וכך גם הגיבורות שלה - נשים אינטליגנטיות שהן נטע זר. מונרו נחשבת לאחת מענקיות הסיפור הקצר והנובלה בהיסטוריה המודרנית, יכולת־על שזיכתה אותה בפרסים רבים ובהם או. הנרי, פן־מלמוד, בוקר הבינלאומי ב-2009 והנובל הנכסף ב-2013. ספריה הבולטים הם יצירות המופת "יותר מדי אושר" ו"חיים יקרים". אישה, לא אקדמאית, עקרת בית, שהייתה כותבת סיפורים בזמנה הפנוי בין הכביסות, ורק בגיל 40 התחילה להתפרסם. מונרו נהגה לספר שהכתיבה נחשבה למלאכה נחותה בסביבתה - גברים עושים את העבודה ה"חשובה", ונשים מספרות סיפורים. הגישה הזו הביאה אותה לכתוב על אנשים רגילים כביכול, עלילות כאילו פשוטות שמתחתן רבדים עצומים של עומק וסאבטקסט, המורכבות בחיים הלכאורה פשוטים. מונרו שואלת האם יש דבר כזה בעצם, חיים פשוטים? תמיד יש מורכבות ביחסים בין אימהות לבנות, מתחים בין גברים ונשים, בעולם שלא מחולק לטוב ורע; אצל כולם יש רבדים פסיכולוגיים שונים, ולרוב הם מרגישים כלואים בעולמם, מנסים למצוא מוצא, אבל החיים זורקים אותם לכיוון אחר מזה שעליו חלמו, חזרה לאחור לחיים שמהם ניסו להימלט. ובכל זאת, תמיד – החיים יקרים. רן בן נון