ברקודה לארוחת בוקר

צילום:Amnon IT עמליה ארגמן ברנע הוספה למעקב עמליה ארגמן ברנע, בתו של הסופר והעיתונאי הירושלמי מנחם ברש-רועי שהיה עיתונאי בידיעות אחרונות במשך כחמישים שנה, נולדה בירושלים בכ"ט בתמוז תש"י, 14 ביולי 1950. למדה בבית הספר הדתי "מעלה" בירושלים ובמגמה המזרחנית בגימנסיה העברית בירושלים. את שירותה הצבאי עשתה ככתבת ב"במחנה-נח"ל" ו"במחנה-גדנ"ע" וכעורכת ביטאון הרבנות הצבאית "מחניים". למדה לשון וספרות עברית באוניברסיטת תל-אביב ומחשבת-ישראל ופילוסופיה יהודית באוניברסיטת בר-אילן. החלה את הקריירה המקצועית שלה ככתבת לענייני בריאות בעיתון "דבר" ובעלת טור ועורכת ב"דבר לילדים". בין השנים 1976 עד 2003 היתה חברת מערכת "ידיעות אחרונות": תחילה ככתבת לענייני אמנות, בידור וקולנוע וכן היתה בעלת טור לביקורת ספרות-ילדים. בשנים 1980־1981 יצאה לשירות דיפלומטי בקהיר, כאשת נספח העיתונות בשגרירות הישראלית. במהלך שהותה בקהיר דיווחה וכתבה על שנת השלום הראשונה בין ישראל למצרים, ראיינה אינטלקטואלים, אנשי עיתונות וסופרים מצריים. עם שובה ארצה, שימשה ככתבת ראשית במגאזין הנשים "זמנים מודרניים" בידיעות אחרונות, כתבת במוסף השבת "7 ימים", כתבת המוסף היומי "24 שעות" וככתבת שטח בשולחן החדשות של העיתון. ב-2004, עם פרישתה מ"ידיעות אחרונות" היה לה טור שבועי בערוץ 10 של הטלוויזיה שעסק בפעילות של עמותות ומוסדות-ללא-כוונת-רווח (מלכ"רים) והמיגזר השלישי בישראל. ספרה "ללכת שבי" שנכתב בשיתוף אהרן ברנע, רומאן תיעודי על רקע הסכסוך הישראלי-פלסטיני וימי מלחמת לבנון, תורגם לשלוש שפות וראה אור בארצות-הברית, בריטניה, גרמניה ומצרים, וזכויות להפקה כסרט נמכרו לחברה בהוליווד. עמליה היא אם לאור ורעות העוסקים גם הם בתחום הכתיבה והעיתונות. במפגש מקרי בלב הקאריביים פוגשת אליענה, עיתונאית ישראלית וגרושתו של פוליטיקאי מפורסם, את גארי, רופא אמריקאי שנטש את חיי הבורגנות כדי לחיות על ספינה ולחצות אוקיינוסים. גארי מציע לה את הדרך שלא נבחרה, ואליענה, שבאה מקצה אחר של העולם ושל החיים, לא מחמיצה את מה שהחל כהרפתקה ונמשך במסע לגילוי עצמי, עד להיותה אישה אחרת… “ברקודה לארוחת בוקר” מספר על אהבה גדולה החוצה יבשות וימים, ומוביל את הקורא לנופים אקזוטיים, לסצנות ארוטיות ולתשוקה מהפנטת, אך גם למהפכי החיים ונפתוליהם, לטעויות אנוש מרות ולהכרה כי “יש סיפורי אהבה שמגיעים אל סופם, אבל לא נגמרים.” צילום:Amnon IT עמליה ארגמן ברנע הוספה למעקב עמליה ארגמן ברנע, בתו של הסופר והעיתונאי הירושלמי מנחם ברש-רועי שהיה עיתונאי בידיעות אחרונות במשך כחמישים שנה, נולדה בירושלים בכ"ט בתמוז תש"י, 14 ביולי 1950. למדה בבית הספר הדתי "מעלה" בירושלים ובמגמה המזרחנית בגימנסיה העברית בירושלים. את שירותה הצבאי עשתה ככתבת ב"במחנה-נח"ל" ו"במחנה-גדנ"ע" וכעורכת ביטאון הרבנות הצבאית "מחניים". למדה לשון וספרות עברית באוניברסיטת תל-אביב ומחשבת-ישראל ופילוסופיה יהודית באוניברסיטת בר-אילן. החלה את הקריירה המקצועית שלה ככתבת לענייני בריאות בעיתון "דבר" ובעלת טור ועורכת ב"דבר לילדים". בין השנים 1976 עד 2003 היתה חברת מערכת "ידיעות אחרונות": תחילה ככתבת לענייני אמנות, בידור וקולנוע וכן היתה בעלת טור לביקורת ספרות-ילדים. בשנים 1980־1981 יצאה לשירות דיפלומטי בקהיר, כאשת נספח העיתונות בשגרירות הישראלית. במהלך שהותה בקהיר דיווחה וכתבה על שנת השלום הראשונה בין ישראל למצרים, ראיינה אינטלקטואלים, אנשי עיתונות וסופרים מצריים. עם שובה ארצה, שימשה ככתבת ראשית במגאזין הנשים "זמנים מודרניים" בידיעות אחרונות, כתבת במוסף השבת "7 ימים", כתבת המוסף היומי "24 שעות" וככתבת שטח בשולחן החדשות של העיתון. ב-2004, עם פרישתה מ"ידיעות אחרונות" היה לה טור שבועי בערוץ 10 של הטלוויזיה שעסק בפעילות של עמותות ומוסדות-ללא-כוונת-רווח (מלכ"רים) והמיגזר השלישי בישראל. ספרה "ללכת שבי" שנכתב בשיתוף אהרן ברנע, רומאן תיעודי על רקע הסכסוך הישראלי-פלסטיני וימי מלחמת לבנון, תורגם לשלוש שפות וראה אור בארצות-הברית, בריטניה, גרמניה ומצרים, וזכויות להפקה כסרט נמכרו לחברה בהוליווד. עמליה היא אם לאור ורעות העוסקים גם הם בתחום הכתיבה והעיתונות.