בשם האם

סיפור לידתו של ישו מנקודת ראותה של מרים, אמו. מרים מספרת אותו כסיפור אישי של חוויַת הריון מרגשת שבסופה, בפלא של לידה, נולד תינוק יהודי קטן, "שלא צריך להוכיח כלום, שצריך רק לחיות, לעבוד, להתחתן, ושיהיה לו כל מה שנחוץ"; תינוק שאפשר לאחל לו שהלוואי שירגיזו אותו רק הזבובים. אחרי הבשורה על-פי מתי, והבשורה על-פי לוקס, ואפילו 'הבשורה על-פי ישו' של סאראמאגו - שכולן מבטאות אג'נדה גברית - כותב דה לוקה אנטיתיזה נשית. "בשם האב" חונך את סימן הצלב. בשם האם נחנכים החיים. כאן מוגדלים פרטים כדי להתקרב אל הקשר בין אם לבנה אשר ללילה אחד הוא רק שלה, בלי "והוא יושיע", ובלי המדבר הגדול של האמביציות והמאבקים הגבריים. בעזרת חיבתו של דה לוקה זוכה מרים לדבר פרוזה חכמה, מצחיקה ומכמירת-לב, עם דימויים של משוררת.