וזכרת

 היא המילה הראשונה בציווי המקראי לזכור את מוצא העבדים של העם היהודי: "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים". זיכרון טראומת העבדות מוליד במקרא שורה של מחויבויות מוסריות ופוליטיות כלפי "האחר". של ממשיך מסורת זו ביחס לזיכרון השואה; הוא מתרגם זאת למחשבה פוליטית ומוסרית מקיפה הנוגעת בעיקר ליחסים שבין יהודים ופלסטינים.הספר כולל חמשה פרקים, בכל אחד מהם נבחן באופן ביקורתי מושג מפתח בזיכרון השואה באמצעות קריאה אינטרדיסציפלינרית בטקסט אחד שעומד במרכזו. הפרק הראשון בוחן את מושג האנטישמיות והאופן שבו הוא מגויס להשתיק קולות ביקורתיים ביחס לישראל בתוך הקשר של מאבק נרטיבים גלובלי.הפרק השני קורא באופן ביקורתי את הנרטיב ההיסטורי של מוזיאון יד ושם. הפרק השלישי מתמקד במורכבות התיאורטית של מושג העד באמצעות קריאה בספרו של ההיסטוריון שאול פרידלנדר, "גרמניה הנאצית והיהודים". הפרק הרביעי בוחן, בהקשר הישראלי-ציוני, את פגיעותו הרבה של הניצול ואת הצורך בנקמה, תוך קריאה בספר הזיכרונות של ניצול השואה בני וירצברג, "מגיא ההריגה לשער הגיא". הפרק החמישי מתמקד בספריו של הסופר הלבנוני אליאס ח'ורי, אשר מציעים זיכרון דו-לאומי ישראלי-פלסטיני של השואה והנכבה.הספר נחתם באחרית דבר העומדת על האתגר המוסרי והפוליטי שבהקשבה לעד. גולדברג מבקר את תפישת השואה הרווחת בישראל כתפישה המעודדת זהות מדירה וקורבנית המכחישה את אסונם של הפלסטינים; תחת זאת הוא מציע תפישת זיכרון שמהווה בסיס למחשבה דו־לאומית מכילה ואולי אף גשר לפיוס והשלמה. הוא מחזיק קתדרת יונה מ. מאחובר בלימודי השואה בחוג להיסטוריה של עם ישראל ויהדות זמננו באוניברסיטה העברית; עוסק בחקר ההיסטוריה של היהודים בתקופת השואה, בזיכרון השואה ובאירועי רצח עם ואלימות המונית אחרים במאות ה-20 וה-21.