הפסימיזם הפואטי

מטרת הספר היא לערוך מיפוי ראשוני של יצירת דוד אבידן (1995-1934). לצורך ביסוסה של הפריודיזציה שתיערך ראיתי לנכון לשלבה בגישה הגיניאלוגית, ולהראות, עד כמה שאפשר, כיצד היא מנביעה את עצמה מתוך הטקסט כולו; מבחינה מתודולוגית, הרעיון שמנחה עבודה זו הוא, כי כל מבנה-עומק מוכרח להישען על מבנה-שטח, על קווי-הרוחב להיארג בקווי-האורך.מבנה-העומק המוצע כאן על-מנת לערוך את המיפוי הוא - בחינת יצירתו של אבידן על רקע המחשבה הפסימיסטית. כהגדרה בסיסית של מחשבה זו נאמר כי - הפסימיזם קיים מתוך זיקה עקרונית למחשבה האוטופיסטית, אלא שבניגוד לה הוא יוצא מתוך הנחה כי אין לחרוג ממהותו ה 'רעה' של העולם אל אלטרנטיבה עתידית של קיום צודק, ועף-על-פי-כן הוא שואף, כמו האוטופיזם, להיאבק על אפשרות החריגה אל מעבר למרחב המובן-מאליו, הן במובן אפיסטמי והן במובן פוליטי-קונקרטי, היות ו "המציאות הנוכחת מצטיירת בעיניו כמוות פגום, והמאבק נגדה מוכרז כביטוים של החיים האמיתיים" ([459], 13-12). עם זאת, על-מנת לקבל תמונה נאמנה יותר של המחשבה הפסימיסטית על התפתחותה ההיסטורית ועל גווני-הגוונים שבה, אין להסתפק בהגדרה מתומצתת זו, אלא יש להמשיך ולקרוא בספרו של גור-זאב - וכך נעשה בהמשך.מטרתו הכפולה של הספר - סקירה כללית של יצירת אבידן וקישורה למחשבה הפסימיסטית - מתאחדת במיפוי:בין השנים 1952-1950 הפואטיקה של אבידן היא 'פרו-קומוניסטית'. המפנה האמנותי הראשון מתבטא במתן גט לפואטיקה זו ואימוצה של פואטיקה 'אקזיסטנציאליסטית' בין השנים 1962-1952, כשבמהלך תקופה זו אבידן פורש את משנתו הפסימיסטית.המפנה האמנותי השני, אשר מתבצע ב - 1962, מתבטא תחילה במעבר לעשייה דקונסטרוקטיבית, הפועלת לפירוק עצם אפשרות האמירה, ומאוחר יותר, תחת הכותרת - 'הפיכת החיים לאמנות' - בטשטוש הגבולות שבין השירי והחוץ-שירי, כחלק מן 'הסירוב הגדול'. המעבר הוא מ 'דיבור' ל 'עשייה', מ 'תיאור' ל 'המחשה', מ 'תיאוריה' ל 'פרקסיס', מ 'לשיר על' ל 'לשיר את' - כשמן הצד האחד עומדת הפניה למקורות חוץ-שיריים ופרסומם כשירה, ומן הצד השני עומדת הפניה לתחומי מבע נוספים.משנת 1985 השירי והחוץ-שירי מאוחים לכלל ביטוי שלם ולא עוד ניסיוני; משנה זו אבידן כותב כאילו מבצע טשטוש-הגבולות כבר צלח, ולכן יותר משאנו מדברים כאן על שינוי דפוסים - אנו מדברים על החרפת דפוסי הכתיבה הקודמים.