במערב מרצד בי כחול

בשיריה של מלכה קיני-קפלן יש עדינות וחוכמה מיוחדות במינן, שמקורן ברגישותה של המשוררת לתנועה: לקצב, לרצף ולמסתורין שמאפשרים לנו להניע אצבע, גו, או רגל; להישען, להזדקף, לנשום; לצחוק, לשיר, לראות; להניע את היד בעקבות העין והלב – לצייר, לנגן, לכתוב. אבל לא רק הגוף נע בעדינות וחוכמה אלא גם המחשבה, התשוקה, הזיכרון. שיריה של מלכה קיני-קפלן  דומים לפעמים לתמונות נוף עם אופק רחב במיוחד, שנרמזים בהן חיים שלמים. שוב ושוב מתוארים המעצורים – הצער, הפחדים, הצלקות העתיקות – שמאיימים לקטוע את תנועת החיים, ושוב ושוב הופכים המעצורים האלה למדרגה או מקפצה שמאפשרת לכמיהה להשתחרר, להתחדש ולנוע הלאה. עד למעצור הבא.  מִמִּזְרָח שְׂרוּעִים הָרִים בְּחֵן גָּלְמָנִי בַּמַּעֲרָב מְרַצֵּד בִּי כָּחֹל מִתְגָּרֶה – מִכָּאן הַשְּׁבִילִים מוֹבִילִים רַק לְמַטָּה מַנְהִירִים אֶת עַצְמָם אֶל תּוֹכִי לְהוֹלִיךְ אֶת הַדָּם וְחֶמְדָּה בְּכָל צַעַד בְּלִי שֶׁאָמוּשׁ מִמְּקוֹמִי מלכה קיני-קפלן עוסקת בתנועה, בכתיבה ובזיקה ההדדית שביניהן. זהו ספר שיריה הראשון.