רקדתי עמדתי (מ. מחודשת)

קדתי עמדתי הוא מונולוג נועז ופרוע, מצחיק ומר, של אישה צעירה הנמצאת בהליכי גירושים ומתארת את התמוטטות נישואיה. מצד אחד היא קוראת תיגר על חובותיה כאישה וכאם, ומצד שני מכה על חטא ואינה מפסיקה להתגעגע למשפחה שאבדה לה בנסיבות לא ברורות. האם נאלצה לעזוב את בתה לאחר שהתאהבה בגבר אחר, או שאולי בעלה הוא שלקח את הילדה והסתלק? האם נעזבה לבסוף על ידי אהובה, והאם תצליח להחזיר את בתה? ואולי זה לא משנה, כי דרך הגרסאות הסותרות שהיא מספרת, כל אחת אבסורדית יותר מקודמתה, עולה התמודדות עזה ואמיצה עם קונפליקטים של אם צעירה, עם בחירות מכאיבות, עם קשרים שהתרוקנו מתוכן, עם אכזבה מבן זוג, מההורים, ובעיקר מעצמה. רקדתי עמדתי, הרומן הראשון של צרויה שלו, שראה אור לראשונה ב־1993 ומוגש לקוראים במהדורה שנערכה מחדש, הוא רומן חתרני ורב דמיון, שנשאר אקטואלי להפתיע לימינו אלה, גם מבחינת עוצמת ההתמודדות הנשית שהוא מתאר, וגם מבחינת ריבוי הפנים והאמיתות של המציאות המתערערת. -- מהכריכה האחורית.