טבת

, ספר שיריה הראשון של הוא חגיגה של שפה.לשון שירתה של קינן הינה גמישה, חושנית, ארוטית עד קצה – בלי לגלוש למיניות – ונוגעת ללא הרף בחומק וביפה. קינן כותבת על טבע, על אימהות, על זהות, זוגיות ומשפחה בדרך מקורית, תוך מבט מלא רך ונוקב בו זמנית. נוסף על כך, בדומה לשירתה המוקדמת של יונה וולך, פורשת קינן בספרה שפע של דמויות – שהן כפרסונה של המשוררת - ולכל אחת היא מעניקה עולם, רגישות ועמקות פנימית.כל דמות שכזאת מוליכה אל החלום, ונושאת בתוכה פצע וריפוי, כמו דמות רפאים העולה מן התת מודע. שירתה של מרב קינן הינה שירה גמישה מאוד, אינטימית ועזה. היא מצליחה לקלוע בכמה שורות קצרות מראות וחושים, כל זאת בדרך עדינה ורבת יופי.()