חדר הזכוכית

ירח דבש בוונציה ב-1929. ויקטור וליזל לנדאואר ניצבים על ספו של עולם חדש כשהם פוגשים את האדריכל המבריק ריינר פון אַבּט.כעבור זמן קצר, על מדרון סמוך לעיר שדה צ'כית, יהפוך בית לנדאואר על חדר הזכוכית המהולל שבו ליצירתו הגדולה של פון אבּט, יצירת מופת מודרניסטית בפלדה וזכוכית, עם רצפות טרוורטין וקיר אוניקס, בית מלא אור ואופטימיות. אך בעוד אשתו היפה של ויקטור היא אָרית, הוא עצמו יהודי, ועל כן עם כניסת הכוחות הנאציים נאלצת המשפחה להימלט על נפשה.אך יציאת המשפחה לגלוּת אינה סופו של הבניין המרהיב. הוא עובר מיד צ'כית לנאצית לסובייטית ולבסוף לידי המדינה הצ'כוסלובקית, ואופיו הצלול המושלם של מפעיל את כוח המשיכה שלו על כל מי שמכיר אותו.הוא משמש כמעבדה, כמחסה מסערת המלחמה, וכמקום שהשבורים והרצוצים מוצאים בו איזו נחמה עד אשר, עם נפילת הקומוניזם, יכולים הלנדאוארים לשוב לבסוף למקום שבו החל סיפורם.: "חדר הזכוכית הוא אמנם יצירה בדיונית, אך הבית וסביבתו אינם בדויים. את שניהם הסוויתי על ידי שינוי שמם, אך אין בכך כדי להוליך שולל את מי שמכיר את הבניין המשמש בסיס לבית לנדאואר... ליזל, ויקטור, חנה וכל השאר הם פרי דמיוני, ולסיפורם אין שום בסיס במציאות. ""האמיתי" עליו מבסס את ספרו נמצא בעיר ברנו (צ'כיה) והוא נקרא וילה טוגנדאהט. היצירה הארכיטקטונית הנפלאה נבנתה בשנות השלושים של המאה הקודמת ע"י האדריכל לודוויג מיס ון דר רוהה, מגדולי אדריכלי הבאוהואוס, שעיצב את הבית מבחוץ ובמפנים (כולל הרהיטים) במיוחד למשפחת טוגנדאהט.ביקורות מחו"ל" מפליא לשרטט את הדרך שבה תקוותיהם של אנשים לעתיד הופכות לחלק מן ההיסטוריה שלהם." טיימס"דיוקן נלהב של בני אדם הנאבקים להיאחז בסדר מתוקן ובאושר בזמנים חשוכים לא שפויים." סנדיי טלגרףנולד באנגליה וכיום מתגורר באיטליה. זהו ספרו העשירי.