חרטום- תקומה

מאת , הוא ספר בן שני חלקים. בחלקו האחד – 'השלושים' – יומן מלחמה חריף המתאר את שלושים הימים הראשונים שעוברים על המספרת מאז השבעה באוקטובר; העולם הטראגי-אבסורדי שקם לחברת ניר-עם, שנשכחה בקיבוץ ביום הזוועות, וקורותיה מאז ועד הגעתה ל"מלון השחור" בתל-אביב, שם היא מתגוררת גם בימים אלה.בחלקו השני, כמעין תמונת מראה, קובץ סיפורים על פליטים במושבה הבדיונית תל-תקווה, שהוקמה בשלהי שנות החמישים, ונכתב בהשראת מושב העובדים שבו חיתה שלי שבע שנים. ביושרה מצמררת היא מתארת את עולמם השבור, על מאמצם העיקש וחסר הסיכוי להמשיך הלאה., ילידת שנות החמישים, הונגריה, בעיר הקטנה שאת שמה רק הונגרים יודעים לבטא – Gyor. חברת קיבוץ ניר עם כארבעים שנה, שם גידלה את ילדיה והתאלמנה, שם, במשך שנים, לימדה תלמידי תיכון ספרות ותנ"ך, שם גם הייתה בממ"ד לבדה ב-7.10. לפני זה – שבע שנים במושב עובדים, שם נולדו ילדיה. לפני זה – סטודנטית באוניברסיטה העברית לספרות עברית ולהיסטוריה מקראית. לפני זה – הופקדה באלוני יצחק בידה המיטיבה של עליית הנוער. לפני זה היתה עסוקה בלהיוולד, לגדול ולהגר אל הלא-נודע. הנודע היה מאד ברור לה אז: יהודייה יחידה בבית הספר, היחידה שלא מצטלבת ליד הכנסייה. התודעה המקובלת של ילדותה הפכה לתודעה ציונית הולמת.