ואני מתגלה עם הזמן

נולדה בירושלים, בשנת 1945, לאברהם ולרחל קריזמן. גרה במבשרת ציון.  הוא ספר שיריה הראשון.רותי היא אומנית רב תחומית. את השירים שבספר זה כתבה לאחר מות בעלה, אהובה, דני בראון. חייה מתחלקים ל"לפני" ו"אחרי". הספר מסכם את התקופה המאתגרת שעברה בשבע השנים האחרונות.השירה של רותי אישית, עזת מבע, כתובה באינטנסיביות ספונטנית, בישירות אמיצה החודרת לעומק ובפואטיקה המתאפיינת בעושר אסוציאציות ודימויים מקוריים הצומחים מתוך עולמה הפנימי.נקודת המבט היא אמפטית ומאפשרת גם תקווה ותיאור של כיצד נראים הדברים בעיני האחרים.הרטרוספקטיבה של חייה של רותי, כל השאלות ואי-הידיעה הן עבורה מצע למחקר המחפש את הפשר ולעיתים אף מאפשר עיבוד והכלה של החוויה.הספר הוא קובץ שירים ומעט סיפורים קצרים המתארים ברגש את עולמה ואת תחושותיה כאישה שקיימת אצלה כמיהה לאהבה, אבל לא התממשה אהבה חדשה בחייה. כאב הפרידה מבן הזוג מלווה את רותי לאורך שנים, והיא מביעה את הקושי ואי-היכולת להכיל את הפרידה מהאהוב. בנה הצעיר של המשוררת מתגורר עם נכדה האהוב בפולין. רן, במאי אופרות, חי בפוזנן שבפולין, וחלק מהשירים נכתבו בעת שהותה של רותי אצל בנה ונכדה האהוב. השיר "רן כבר בן ארבעים ושש" מוקדש לרן, והשיר "לאון דניאל (לאוש)" מוקדש לנכד הפולני האהוב בן השש וחצי.חלק מהשירים מתייחסים לזיכרונות מהילדות בירושלים. הספר נפתח בשיר על חשיבותם של חברים. הבילויים השונים שרותי חווה מוצגים כקצרים וזמניים, ולא מצליחים לפוגג את כאב הבדידות - החיים עוברים ביעף עם הרבה כאב וגעגועים למשפחה שהייתה והתפוגגה, וחלק מבני המשפחה כבר הלכו לעולמם. נושא כאב תהליך ההזדקנות הוא נושא נוסף המופיע בשירים רבים, ותחושת הכאב מלווה את הנפש, ובאה לידי ביטוי גם בגוף. מחקרים פסיכולוגיים מצאו שבגיל הזיקנה רבים מתחרטים על הזדמנויות שהוחמצו בחייהם, ובזה עוסק השיר "לו", המסתיים במשפט: "לו היינו חכמים יותר / בדיעבד מעגל חיינו היה אחר". החשש מסיום החיים, מהמוות, מובלע בשירים כמו "לחיות" עם מסר על חשיבות החיים בהווה, כי העבר חלף והסתיים ואילו העתיד לא ידוע: "להוציא מההווה את מה שאפשר, / כל עוד אתה מאושר... / כי מחר כבר יהיה מאוחר / ולא יישאר דבר". אהבה מוצגת כערך חשוב לחיים מאושרים, גם אם האהבה היא חד-צדדית, וגם אם היא מובילה לאהבה נכזבת, כי "התחושה שבלב שומרת על הרצון לחיים". אני ממליץ בחום על יצירת המופת המרגשת הזאת, וכל אחד יוכל להזדהות עם חלק או עם כל השירים – אני אהבתי והזדהיתי עם מרביתם.