הג'וג'ו צוחק בניגריה - תובנות מאפריקה

"ניגרי טוב וחכם, אם יש לו קצת קרקע, ישתול תירס, קסבה, פופו ואולי גם אבטיחים. אם יש לניגרי קצת קרקע הוא ישתמש בקרקע למטרה מועילה וחשובה. אחרי הכול זו ניגריה, ולא איזו ארץ של אנשים מקולפים OYINBO.בניגריה מנצלים את השטח לגידול מזון, כדי לשרוד. כדי לחיות! ואוכל חשוב יותר משושנה צחורה. באירופה, ארץ המקולפים, המטרה היא לחיות יותר טוב! אוכל יש בחנויות, לכן בגינה יש פרחים. בניגריה המטרה החשובה ביותר היא לחיות! ההבדל בין "לחיות" לבין "לחיות טוב יותר" הוא הבדל עצום. עולם שונה, כמעט הפוך."האבחנה הזו באה אחרי 22 שנים בניגריה, ובעוד מקומות בעולם, עם ניסיון בלתי נלאה להבין את הפער המנטלי בין אנשים נפלאים שחיים בעולם הישרדותי, קרוב לטבע האדם, איפה שהמוות הוא חלק מהחיים, מול אנשים (מקולפים) שחיים בציוויליזציה. "מנהיג הקלטיסטים משתכנע ומסכים להביא אותה למלון מטרופוליטן כדי שתוכל להתקשר לדאריו. הוא חותך לה את האוזן השמאלית ומבטיח לה שהיא תקבל את האוזן חזרה כשתחזור. בהתחשב באופציות האחרות שעומדות לרשותה, הסידור הזה נראה לג'ינרבה כסידור הגון, אפילו מוצלח. מצד שני, היא לא יכולה להסביר מדוע אחד הקלטיסטים חתך לה את הזרת הימנית או למה הוא נתן את הזרת שלה לחתול שלו. חתול כל כך מתוק, היא אומרת." הסיפורים מדהימים, מצחיקים, אך בעיקר מלאי תובנות לחיים. הם פותחים בפנינו צוהר לעולם אחר, לעולם זר, לעולם שבמבט ראשון נדמה לנו כי הוא מתנהל בדרך לא הגיונית, אך אם נשכיל לקרוא מעבר לשורות, אולי נבין שההיגיון שנעלם מאיתנו, ועוד איך נמצא שם.  זכה לחיות בעולמות שונים במרוצת חייו. נולד בקיבוץ משמר העמק ואחרי קריירת כדורסל, חי כעשר שנים בניגריה, כשבע שנים בפלורידה, תואר B.Sc. במדעי המחשב מאוניברסיטת USF, כארבע שנים בפרויקט אינטל בקרית גת, כארבע שנים בחוצה ישראל, ושוב שתים-עשרה שנים בניגריה. ספר זה מתאר חוויות ולא מעט אירועים אמיתיים בניגריה. יש כאן ניסיון לפתוח צוהר לעולם אחר שקשה מאוד לקלוט אותו לעומקו בלי לחיות אותו יום-יום, ולנסות להבין אותו במשך שנים רבות.סיפורים שיעוררו מחשבה.