כרוניקה של אספרסו קצר

"תופפתי על השולחן בתנועות קצביות, מניחה לכריות אצבעותיי לגעת ולרחף מעל שולחן העץ, וכבר הרגשתי את הזמן זולג מבין המבטים החטופים ששלחתי לרחוב. עמדתי מחוץ לבית הקפה בעמק רפאים, ורוח סתווית שיחקה בשערותיי. הכנסתי את ציפורניי לתוך פי ומייד הרחקתי. כבר מזמן התגברתי על המנהג המגונה הזה. תהיתי אם יש לי זמן לסיגריה... תחושת האשמה התגברה... בסוף זה לא הוגן כי כולם מתאכזבים ממך, הסברתי לעצמי בפעם האלף". אסופת הסיפורים הקצרים שכתבה אביה נוצרת בתוכה את חוויית ההתבגרות הישראלית. שיברונות לב לצד טירונות, שאלות זהוּת לצד שאלות אמונה, סיום תיכון וסיום מסלול לצד סיפורים על התחלות חדשות, והכול מסופר בסגנון הייחודי לה - באינטימיות, בכנות, בצחוק, בבכי ובהמון אהבה וכמובן בניחוח ירושלמי עם המון קפאין.את אפשר לקחת לכל מקום ולקרוא סיפור פה סיפור שם, למשל בנסיעת רכבת מתחנת ירושלים יצחק נבון לתחנת ההגנה או מרחוב יפו להר הרצל, בשמירה ארוכה ובין פגישה לפגישה, או פשוט להגניב סיפור אחד קצר פעם ביום לפני השינה. חדד, ילידת 1999, עם נטייה קלה להתמכרות לשברונות לב. ירושלמית עד העצם, תמיד נאבדת בתל אביב, מספרת סיפורים מגיל אפס, למי שרק ירצה לשמוע. אוהבת מילים, קומדיות רומנטיות וגבינה צהובה. צובעת את השיער שלה כשהיא במשברים. אביה למדה במכינת מדרשת השילוב נטור, לכן בילתה רבות בקו 966. הוא ספרה הראשון, שמסכם שלוש שנים של התבגרות.