כל אחד צריך ללכת למדבר מתישהו

"כביש 90 ואני נוהגת. פעם כל כך פחדתי לנהוג. הרבה זמן ביליתי בכביש 90 בתקופה ההיא. לא במושב הנהג. מלא כביש, מלא דמעות, מלא ערבה. הרכב המפנק שאורי התעקש לקנות לי ליום הולדת ארבעים חצה את הצומת שבו אמרתי לנטע שאם הוא לא רוצה להתחתן איתי, אז עדיף שיגיד לי עכשיו. הוא כבר ידע שהוא לא רוצה ולא אמר, וזמן קצר אחרי עזב אותי להתמודד עם העולם מינוס איבר. אני עדיין חסרה אותו, את האיבר, גם היום כשיש את אורי והילדים. אחת-עשרה שנים חלפו ואני יכולה להגיד שמשקרים לנו כשאומרים שהזמן עושה את שלו. יותר כמו אחרי תאונה, פשוט לומדים לחיות בלי החלק החסר. או שאולי מצמיחים חלקים דומים. רעיון לסטארטאפ – מדפסות תלת-ממד שמייצרות לבבות עבור אלה שנשברו להם. תחליף זול. יש לי פיפי, מלא מלא פיפי."בבוקר שבו רונה, אשת תקשורת בת ארבעים ואחת, מגיעה לבדיקה גינקולוגית שגרתית, היא לא יודעת שתהא זאת נקודת מפנה שתסיט את חייה ממסלולם ותשלח אותה למסע אל המדבר, הרחק מאזור הנוחות שלה, מבעלה אורי ומילדיה. במדבר מתעוררים מרבצם סודות, פחדים ומאוויים. הם דורשים להיישיר אליהם מבט, תובעים את מקומם בחייה.בשפה קצבית ועכשווית נוגעת שירה עדן בעצבים החשופים המכוננים מערכות יחסים בחיינו, את מי שהיינו ואת מי שאנו עתידים להיות. כל אחד צריך ללכת למדבר מתישהו. לסדוק, להמית, להחיות, לפסוע בין אלפי כוכבים ולאבד את הדרך, להאזין לרחשי המדבר הַמְּדַבֵּר בשפתו את העולם, מגלה טפח ומכסה טפחיים.שתי אהבות המתקיימות בזמנים שונים, קשורות ברשת של חוטים, סמויים וגלויים. פרימתם חושפת אט אט את רקמתה השבירה של האהבה.היא עיתונאית, יוצרת תוכן, תסריטאית ושחקנית. הוא ספרה הראשון.