ימי הרדיו שלנו

כמו אצל וודי אלן, בסרטו "ימי הרדיו", גם בארץ ישראל ובמדינת ישראל של השנים הראשונות הייתה לרדיו השפעה רבה על חייהם של הכול — מילדים ועד מבוגרים, במיוחד לאחר שנפתחו השידורים של קול ירושלים ב־ 1936 . על יהודי ארץ ישראל, "היישוב" כפי שנקראה הקהילה היהודית בארץ, היה להסתפק תחילה ב"שעה העברית", שעם השנים התרחבה לכמה שעות, אלא שהיא הייתה כפופה לשלטון זר שטשטש ככל יכולתו כל ביטוי לאומי. ובכל זאת, קול ירושלים העברי הצליח לפרוץ ולהגיע לרבבות ומאות אלפי אוזניים — בארץ ואף מחוצה לה.בה בעת צמחו גם תחנות הרדיו של ארגוני המחתרת היהודיים — ההגנה, אצ"ל ולח"י והן גילו למאזיניהן את מה שניסו להסתיר הבריטים בצנזורה הישירה והעקיפה שלהם ברדיו הממשלתי.קול ישראל, קולה של מדינת ישראל, נולד בה' באייר תש"ח (14.5.1948), בדיוק בדקה שבה הכריז דוד בן־גוריון על הקמת מדינת ישראל, שכן טקס הקמת המדינה הובא בשידור חי ברדיו. לא קלים היו חבלי הלידה של התחנה והיא ידעה הרבה מעלות ומורדות — המתוארים כולם בפרקי הספר.בעשרות השנים הראשונות של המדינה היו כאן רק שלוש תחנות שידור — קול ישראל, גלי צה"ל וקול ציון לגולה ששידרה ליהודים בתפוצות ולא הייתה מוכרת בארץ. לא ניתן, כמובן, להשוות בין קול ישראל לגלי צה"ל. הראשונה שידרה שעות רבות ובגל"צ היו רק שעות שידור מעטות; לקול ישראל היו גלים מיוחדים לעולים, לשידורים לחוץ לארץ, לאוכלוסייה דוברת ערבית, ועוד. מ־ 1960 החל קול ישראל לשדר בשני גלים — אלה שייקראו בעתיד גל א' וגל ב' (הגל הקל). תחנת גלי צה"ל לא הצליחה להתקדם מבחינת שעות השידור, אם כי בתכנים היו שיפורים רבים. אחרי מלחמת ששת הימים התמונה בגל"צ השתנתה לחלוטין.פרקי הספר סוקרים את 40 שנותיו הראשונות של הרדיו הישראלי. אף שהספר עוסק ברדיו, הפרק האחרון נקרא "ראשית הטלוויזיה", שכן לא ניתן לספר את סיפורו של הרדיו הישראלי ללא אזכורה של הטלוויזיה הישראלית, שתחילה נראתה מאיימת מאין כמותה על אחיה הבכור. החשש הזה התברר עם הזמן כחשש שווא. הרדיו חי, נושם ובועט גם בעידן הטלוויזיה.לוודי אלן היו "ימי רדיו" משלו. הגרסה המקומית, "ימי הרדיו שלנו", מרתקת לא פחות.יהודה דקל, יליד 1929 , בן לראשוני הרצליה, לוחם פלמ"ח מהגדוד השלישי בחטיבת יפתח, חבר הכשרת הצופים דפנה וממקימי קיבוץ יראון בגליל. לחם במלחמות ישראל וסיים את שירותו במילואים כסגן אלוף, מג"ד שריון במלחמת יום הכיפורים. בוגר מקוה ישראל ומוסמך למדעי החקלאות של האוניברסיטה העברית. איש המחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית במשך שנים רבות. מבוני חבל לכיש, ממתכנני הנגב, ממפתחי חבל ירושלים, גוש עציון והבקעה; הוביל את פיתוח התעשייה והתיירות בהתיישבות; יזם הקמת מערכת מחקר ופיתוח חקלאיים ושימש כמנכ"ל המחלקה להתיישבות בשנים 1989-1981 , שבהן ניצח על מערכת ההתיישבות הכפרית בארץ. כיהן כיו"ר הוועד המנהל של המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל. מחבר הספר "מצודת כ"ח — רעות תחת אש", המתעד את קרבות נבי יושע במלחמת העצמאות, מקום שבו נפלו רבים מרעיו. ממדליקי המשואות ביום העצמאות תשס"ו (2006),לכבוד מפתחי הנגב והגליל. מייסד מוזיאון הרעות שבמצודת כ"ח בגליל. יהודה דקל נפטר בינואר 2008 , לאחר התמודדות אמיצה עם מחלה קשה.המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל ומשפחת דקל חברו יחד והקימו מפעל להנצחת שמו ומורשתו —"ספריית יהודה דקל".