עם בוא הבוקר | שמות העצים

או , ספרה השמיני של המשוררת והמסאית , הוא ספר נדיר ביופיו על אהבה וידידות, על כתיבה ודיבור, על החיים ועל המוות. הספר מורכב משיר ומ"מסהשיר", צורה בין-ז'אנרית ששרון אס המציאה בספרה היום שאחרי: מסה על פרידתו של סופוקלס מהשירה (אפיק, 2018), והכרוכה במעין מאבק – והתכה – בין רשויות הפרוזה והשירה. טקסט זה, שנכתב בקיץ 2021 בעת מגפת הקורונה, מגלם את העמדה הבֶּן-זמנית של כלל יצירתה של אס, את הקשב העמוק של כתיבתה לעולמות מקבילים, ואת האינטימיות עם המרחב הקלאסי והחופש הגמור שהיא נוהגת בו באופן שמטשטש את הגבולות האסתטיים, ההכרתיים, ובראש ובראשונה הקיומיים, בין העתיקים והמודרניים.  היא כלת פרס ראש הממשלה לשירה (2003), כלת פרס ביאליק על ספרה האוריום (2012), כלת פרס יהודה עמיחי לשירה עברית על ספרה מוזיקת הנתיב הרחב(2018) וכלת פרס ברנר על ספרה המגרפה (2022). היא מלמדת במסלול לכתיבה באוניברסיטת תל אביב ומנחה קריאות בטרגדיה ובאפוס הקלאסיים בבית אריאלה.