מהמפץ הגדול לתבוניות האינסופית : האם יש צורך במתכנן תבוני?

הדגם הרעיוני אשר מוצג בספרו של עונה לשאלה האם ניתן להבין את העולם שבו אנו חיים מבלי להזדקק לאל תבוני אשר בדברו נוצר העולם יש מאין. במקום האל התבוני מוצע שהתבוניות הבראשיתית נוצרה כבר עם המפץ הגדול, מכיוון שרצף הממדים של מרחב-זמן שלאורכם אנחנו מודדים את עולמנו הכיל גם את ממד המידע. מבנים על ממדי מרחב-זמן שאינם מתחשבים בכוח הכבידה נתונים לסכנת קריסה; באותה מידה, מבנים לאורך רצף הממדים מרחב-זמן-מידע מושפעים משדה שמושך לקריסה – "שדה האנטרופיה". החוק אשר קובע את המשיכה של השדה הזה ל"אי-סדר" הוא "החוק השני של התרמודינמיקה", אשר קובע שרמת הסדר במערכת סגורה לאחר אירוע תמיד נמוכה – או במילים אחרות, אם לנסח את החוק בצורה חיובית, נוכל לומר שרמת ה"אנטרופיה" גבוהה.האירוע הראשוני ביקום היה "המפץ הגדול", ובהשפעת שדות המשיכה שנוצרו עמו נוצר הסדר שאנו חוזים בו ברקיע הלילה. כיצד מתיישבת אפוא עובדה זו עם החוק השני של התרמודינמיקה, אשר לפיו רמת האי-סדר, כלומר האנטרופיה, חייבת לעלות? אם אנו מדברים במונחים של שדה כוח, נוכל לומר שהשקעת אנרגיה מביאה לתנועה נגדית למשיכה, כלומר להעלאת רמת הסדר. לפי מודל חשיבה זה, התפתחות החיים על פני כדור הארץ מיצורים חד-תאיים פרימיטיביים ליצורים מורכבים ותבוניים יותר היא תופעה מחויבת המציאות אשר נדחפת על ידי האנרגיה המגיעה מהשמש. העובדה שהתנועה הזאת מתרחשת לאורך מערכת צירים של ממדי מרחב-זמן-מידע תביא לידי הופעה של מערכות יותר ויותר מורכבות, מאורגנות ותבוניות. הוא הידרו-גיאולוג, בעל תואר דוקטור של האוניברסיטה העברית; פרופסור גמלאי של אוניברסיטת בן גוריון. הקים את המרכז למשאבי מים בשדה בוקר. פרסם מאמרים רבים בפילוסופיה של המדע.