שנים עשר השבטים של האטי

עשרות שנים אחרי ביטול העבדות, מצבם של האפרו־אמריקאים במדינות הדרום של ארצות הברית לא השתנה הרבה. כך באה לעולם ההגירה הגדולה, וכך נדדו גם האטי בת ה־17 ובנות משפחתה, כמו מיליוני אמריקאים שחורים מהדרום, אל הארץ המובטחת שבצפון.אך הצפון על כל הבטחותיו אינו גן עדן, והדרום על כל מכשלותיו נותר מעין בית; האטי וילדיה, דור המדבר המשפחתי והלאומי, מיטלטלים מפה לשם כי מסלול הבריחה, מתברר, הוא דו־כיווני. הם מוצאים את עצמם רחוק מאוד מהבית, לאחר שהתגלגלו מי לווייטנאם ומי לעיירות דרומיות נחשלות, מי למאורות פשע עירוניות ומי לשכונות יוקרה.זהו סיפורה של האטי, אישה גאה ועיקשת, המתגלגל ומתפצל בין קולות רבים - ילדיה, אחיותיה והגברים שבחייה - ועם זאת הוא חוזר תמיד אל אישיותה החידתית ואל קולה האישי כל כך, הפיוטי והארצי כאחד."לאיאנה מאת'יס הכישרון לשוות לדמויותיה ממד אפי המזכיר את טוני מוריסון, ותחושת זמן, מקום ומשפחה שיזכירו לאחדים את לואיז אֶרדְריץ'. אבל קולה הגמיש כולו שלה – לירי וחסר פניות גם יחד, מהורהר ויצרי" (מיצ'יקו קקוטני, ניו יורק טיימס).הספר נבחר כספר החודש של בדצמבר 2012."לפני מספר חודשים, התיישבתי לקרוא את , ספר הביכורים של איאנה מאתיס בת ה-39. היו אלה הגהות אחרונות – הספר עוד לא ראה אור. לפני שסיימתי את הפרק הראשון ידעתי שמצאתי את הבחירה השניה שלי למועדון הספר של אופרה. הוא היה האחד. הספר היה כה מדהים, הוא הותיר אותי באלם."- אופרה וינפרי ילידת 1973, גדלה בפילידלפיה במשפחה דלת אמצעים לאם חד הורית. ההתבגרות בתנאים לא קלים הביאה אותה לשאוף לקריירה יציבה אך אמה דווקא דחפה אותה להגשים את כשרונה בכתיבה. בשנות העשרים לחייה החליטה לכתוב שירה כי לא היה לה די זמן כדי לכתוב פרוזה. עבדה כמלצרית וכתחקירנית בעיתון. עברו שנים בהן לא כתבה כלל. היא למדה בשלוש אוניברסיטאות אך לא הצליחה להשיג תואר ראשון. היא התגוררה ארבע שנים באיטליה למדה את השפה ובישול. כשחזרה לניו יורק חזרה לעבוד כתחקירנית ונרשמה לסדנת כתיבת פרוזה.איאנה מאתיס למדה ולימדה בסדנאות הכתיבה היוקרתיות באוניברסיטת איווה וזכתה במלגת מיצ'נר־קופרניקוס. היא מתגוררת וכותבת בברוקלין, ניו יורק.(2014) הוא ספרה הראשון, רב מכר של הניו יורק טיימס והופיע ברשימת הספרים הראויים לציון של הניו יורק טיימס לשנת 2013.