ים אחרון

"המשוררת והסופרת , בספרה החדש  הופכת בלשית משפחתית מרתקת. במין אובססיית תיעוד וכתיבה אישית היא בונה סיפור מתח סביב משפחתה עד שהרגיל והשגרתי, בשל סגנונה הנדיר והציורי, ובשל רוח התקופה הסעורה דאז, הופך לייחודי ואף חריג, ואינך יכול להפסיק לקרוא כיצד היא מתחקה, אחר מה שהסופר הנפלא קרא "תולדות משפחה אחת", כשבמרכז עומדות הנשים.זהו ממוּאר פמיניני-פמיניסטי, אבל טבעי מאוד ולא מגויס ולוחץ, והוא מחולק דיכוטומית: בחלקו הראשון עוקב הספר אחרי שלוש נערות בנות המשפחה בתקופת השואה, שגורלן לא נודע, ובו גם סיפור אהבה בלתי נתפס; החלק השני, מוקדש למכתבים שנשלחו מהמשפחה בפולין לקרובים בארץ לפני מלחמת העולם השנייה, מכתבים שרובם לא נענו.המחברת נטלה על עצמה את המשימה לענות למכתבים ולחשוף את חייהן של הדמויות במציאות, ובעזרת הדמיון הספרותי להשלים פערים. אטינגר מוכיחה שוב לאחר ספרה הראשון, הרומן זוכה פרס הנשיא תשס"ו, וספרה השני, הנובלה, , שהייתה מועמדת לפרס ספיר, שהיא מהקולות הליריים הנדירים בסיפורת הישראלית." -