מה שיש עכשיו

הִגִּיעַ הַזְּמַן לְדַבֵּר עַל הַצֵּלכְּלוֹמַר עַל הָעֲנָנִים וּמָה שֶׁהֵםעוֹשִׂים אוֹ לֹא עוֹשִׂים לְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁכְּשֶׁהוּא נוֹפֵל וּמוֹתִיר קַו רוֹעֵד אֵצֶלהַיָּם, וְעַל זֶה שֶׁהוּא שָׁםאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ כְּלוֹמַרלֹא כָּל הַזְּמַןאֶלָּא עִם בֹּקֶראֶל מוּל הָעֲנָנִיםשֶׁהֵם תָּמִיד שָׁם בִּימֵי קַיִץ כָּאֵלּוּאֵיךְ הֵם אוֹמְרִים לָאוֹר הַעֲלֵם אוֹ הוֹפַע מִיָּדקוֹרְאִים לַחֹשֶׁךְ חֹשֶׁךְלַיּוֹם יוֹם.וְאַחֲרֵי כַּמָּה רְגָעִים אֲרוּכִיםהוֹפְכִים אֶת הַהֲוָיָה אֶל מוּל הַשֶּׁמֶשׁלַחֲשׂוּפָה – כְּלוֹמַר בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִיתגּוֹרְמִים לִי לְהַשְׁפִּיל מַבָּטוּלְהִסְתּוֹבֵב אֶל פַּס הָאוֹר שֶׁנִּגְלָהכְּשֶׁמֵּאָחוֹר הַהֲבָנָהשֶׁהַצֵּל הֲכִי אָרֹךְ נוֹפֵל כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ עוֹלָה. – ספרו השני של זוכה פרס כליל לאקופואטיקה הוא ספר של הלך המביט בפליאה בעולם."כל השירים מתרחשים ברגע הזה, כמעט לעיני הצופה... ,לא, לעיני הקורא. זו הסיבה שהספר נמצא ראוי לפרס. כל שיר הוא עצירה במקום כדי לראות מה יש. לעצור את מירוץ ההכרה כדי להיות בהוויה." (מנימוקי הפרס).