שעתו המוארת של הצל

הצל הוא מעין ציר וסביבו במעגלים נעים השירים. במעברים ממעגל שירי אחד למשנהו מתפתח הרכיב המטפורי לישות עצמאית, אזוטרית, המלכדת למהות אחת גוף גשמי "גדוש בגופי" וצל "ריק כמו ראי".זוהי ישות מעין אנושית (גוף ונפש) הפורשׂת מצע וידויי, הגותי, מתוך התבוננות פיוטית על מהלך חיים מחזורי. במשמעות זו, של גילום רב גוני, מתפקד הצל כִּמשורר.הצל שואב את קיומו מהנוף המואר, המייצג מטונימית הלוך רוח, או נקיטת עמדה לגבי ההוויה. במובן זה, עם בוא האפלה, כלה הצל בעולמה של שירה.ספריה הקודמים: ארבע קרנות ולבנה (כרמל 1992), כובעים ללא פנים (כרמל 2008), לרגע אחד (כרמל 2015)