מלחמת הרחובות והבתים וטקסטים אחרים על העיר

״ישנם מעט דברים בהיסטוריה האנושית שאנו מכירים היטב כמו את ההיסטוריה של העיר פריז״, כתב ולטר בנימין בפרויקט הפסאז׳ים. ואכן, אם סיפוריהן של ערים עשויים להיות משלים שלקחיהם חורגים מנסיבות הזמן והמקום, הרי אלה של פריז, שהיתה אחד המוקדים הסוערים שבהם התפתחה והתנסחה תופעת העיר המודרנית, מצדיקים תשומת לב מיוחדת. פריז שאפה להציב דוגמה, מופת ואתגר לערי מטרופולין גדולות אחרות באירופה ובאמריקה הצפונית, אך תוך כדי בנייתה הפכה, כפי שכתב בנימין, ל״הר געש מסוכן ונוהם, כור של מהפכה״. מאבקים בין מעמדות חדשים לישנים, קיטוב מעמיק בין עשירים לעניים, ניגודים שהלכו והחריפו לא רק בין העיר והכפר אלא גם בין העיר והמדינה שמקיפה אותה ־ כל העימותים והניגודים הללו התלכדו בפריז והתלקחו לכדי מלחמה של ממש בין האזרחים והשלטונות ששיאה בהתקוממות הקומונה של פריז באביב 1871 ובדיכויה הברוטלי במהלך ״שבוע הדמים״. הנה מבחר טקסטים צרפתיים העוסקים באופן כזה או אחר בעיר, בארכיטקטורה, במרחב ובמה שהצרפתים מכנים בשם ״אורבניזם״. הטקסטים הללו, מאמרים, מסות, מניפסטים, פרוגרמות ומדריכים ללוחמה אורבנית, נכתבו מנקודות מבט שונות וברגעים שונים החל מהמחצית הראשונה של המאה ה-19 ועד למאה הנוכחית. השתלשלותם עשויה לשרטט מעין היסטוריה קטנה של העיר כזירה של מאבק ולפעמים אף כשדה קרב, ואולי גם להבהיר סוף–סוף מי נגד מי ועל מה המלחמה. בין אם הם קוראים לקוראיהם להילחם ברחובות, לברוח מהכלא הארכיטקטוני, ללמוד את העיר או להיכנס לבונקר, כשהם מוצגים בזה אחר זה, הטקסטים שבאסופה עשויים לסמן תנועה עקבית שבמהלכה עוברת מלחמת הרחובות והבתים מהתקוממות פיזית לביטויים של ביקורת, מחאה וחגיגה. הטקסטים הללו, הפרושים על פני כמעט שתי מאות וכמעט תמיד מתלבטים בין פעולה וכתיבה, עשויים לאמת את חששותיו של בנימין מכך שהמודרניות "לא השכילה להציב מול היכולות הטכניות החדשות סדר חברתי חדש" ושהיא רק הוסיפה ועוד תוסיף ״ייסורים נצחיים ותמיד חדשים״; הם אולי שבים ומאשררים את המילה האחרונה של אוגוסט בלנקי, הקושר הסדרתי בן המאה ה- 19 , שטען כי ״היקום חוזר על עצמו בלי סוף ודורך במקום״, אך הם גם הוכחה לכך שהמרד לא תמיד חסר מוצא, ושהוא תמיד בעל ערך. -- מאתר ההוצאה