מאוטהאוזן

אין מילים.זוהי המחשבה-התחושה שעלתה בי - כה מצמררת, כה "שחורה", כה מדכדכת - בעת שצעדתי בשביליו המדכאים להחריד של מחנה הריכוז מאוטהאוזן שבאוסטריה בחודש מאי לשנת 2023.פשוט - אין מילים.המצלמה שלי בידי ואני מצלם את המקום הנוראי הזה, הבלתי-נתפש מעצם קיומו, מעצם הווייתו, בו נעשו פשעים מזוויעים כנגד האנושות, כנגד בני אדם בשר ודם, חפים מפשע.וכן. אני רואה הכל. אני מצלם הכל. אני מתעד הכל. אני יודע שאני שם. במקום עצמו. ברגע ההוא בזמן. ועדיין, גופי כמו מסרב להכיר בעובדה הזו: הוא מצטמרר, ונפשי מתקדרת, ואני, אינני מאמין.בתיעוד זה אני מביא את הדרך האישית שלי שבה אני רואה את מחנה הריכוז מאוטהאוזן - יש שיאמרו, בדרכי הייחודית: האמנותית מאוד, ה"אחרת".כולי תקווה שבדרכי הצנועה בניתי-יצרתי עוד נדבך של הנצחה, הנכחה ותיעוד לזוועות השואה ככלל, ובפרט לתיעודו של מחנה הריכוז הזה, וזאת למען הדורות הבאים, וכדי שאיש - לעולם - לא ישכח.