במקום עוגיית מדלן

אֲנִי מַפָּה עַל הַקִּירתְּלוּיָה בְּמִסְגֶּרֶת זִכְרוֹנוֹת.אֶתְמוֹל הָיִיתִי מִפְרַץ אַלְגִ'יראוֹתוֹ הַמִּפְרָץ שֶׁאִמָּא דִּבְּרָה עָלָיומוּל הַנּוֹף בְּחֵיפָה,מַבָּטָהּ הִתְמַלֵּא אָז בְּיָם.מָחָר אֶהְיֶה נָמָל וּמֵזַחסִמְטָאוֹת בַּקַּסְבָּה בְּאַלְגִ'יר.פַּעַם חָשַׁבְתִּישֶׁחָסֵר לִי חֵלֶק מֵהַסִּפּוּר שֶׁלִּיהַיּוֹם אֲנִי מְחַבֶּרֶתבֵּין הָאֳפָקִים.כפי שמרמז שמו, ספרה הראשון של , , הוא ספר שנושאו המרכזי הוא הזיכרון. שירי הספר ממפים בשפה חדה, בהירה ויוצאת דופן בכנותה, את הגירתה של המחברת מאלג'יר לפריז ומשם לישראל. החום, השמש והים של אלג'יר מתערבבים בהם עם הקור, הניכור והבלבול של המעבר לפריז בילדותה, ומאוחר יותר עם חוויית העליה לארץ. זהו ספר יוצא דופן בשל הסגנון החופשי, הישיר והמדויק שבו מתעמתת שמולביץ עם כוחם של הזיכרונות ועם השאלות הלא פשוטות שהם מעוררים. אך ייחודיותו טמונה גם בשני היבטים ביוגרפיים נוספים. ראשית, אין זה דבר מובן מאליו להוציא ספר ראשון בגילה של המשוררת, ובוודאי לא ספר שהוא כה חד ונטול סנטימנטליות. בנוסף, השירים, במבטם הביוגרפי, מפנים את תשומת הלב לרקע הספציפי של החיים באלג'יר הצרפתית -  עולם שריחותיו וצבעיו קיבלו חשיפה מעטה, אם בכלל, בשירה העברית. , הוא קובץ, עשיר, חושני, בשל ומרגש מאד, של משוררת שמניחה בפנינו עולם ומלואו שהיה שמור בזיכרונה ועתה הוא פתוח עבור כולנו. זו הזמנה שאין להקל ראש בחשיבותה ובערכה. נולדה באלג׳יריה (1955), גדלה בצרפת. בעלת תואר ראשון בספרות מודרנית מאוניברסיטת פריז-ננטר. עלתה לארץ בגיל 29 ועבדה בתחום המחשבים. נשואה, אם לחמישה ילדים. כלת פרס הסיפור הקצר של עיתון הארץ לשנת 2007. פרסמה שירים בכתבי עת שונים, ובוגרת בית הספר לאומניות המילה (2022). הוא ספרה הראשון.