שיטוטים בברלין

אולי באמת לא נאהבה ברלין די הצורך עד כה, כפי שידיד נאמן של העיר, ראש העיר רַייקֶה, התלונן פעם. בחלקים רבים של ברלין ניכר שאיש לא בחן אותם די הצורך כדי שיהיו באמת נראים לעין. אנו הברלינאים מחובתנו להתגורר הרבה יותר בעירנו. הן ההתבוננות והן ההתגוררות אינן קלות כלל בעיר שאינה חדלה לרגע לנוע, שתמיד היא על סף שינוי ולעולם אינה שוקטת על שמריה. פרנץ הסל (1941-1880), סופר ומתרגם, משוטט ברחובותיה של ברלין בשנים שבין שתי מלחמות העולם ותוהה על קנקנה של העיר המתחדשת, ששרידי העבר ניבטים בה מכל עבר. במסורת הפריזאית הגדולה של השיטוט מתאר הסל את רבעיה של העיר, העומדת על סִפֵּי תהומות – הוא מבקר בבתי הקפה ההומים, במועדוני הלילה המפוקפקים, בחדרי הסטודיו, בבתי הכל-בו ובאולפני הקולנוע המשגשגים, ומתפעל מן הבנייה הגדולה והתחבורה הסואנת ברחובות. בה בעת הוא מוליך את הקורא אל שכונותיה הדלות של העיר, אל השווקים, אל בית המטבחיים, ואל גן החיות. במבט אירוני, מרוחק, אך מלא חיבה, מתבונן הסל, כאורח-לרגע בעירו בביתו שלו, וממלא בזיכרונותיו ובזיכרונותיהם של אחרים את החללים הנפערים בין העבר להווה. "רק מי שחש את החדש בקרבו בבירור רב כל כך, גם אם במרומז, מסוגל להתבונן במבט מקורי כל כך, מקדים כל כך את זמנו, באותו דבר שנתיישן זה עתה", כתב ולטר בנימין, ידידו של הסל, במסתו הנודעת "שובו של המשוטט", שנכתבה על ספר זה.