פרשת השבוע בראי הפסיכואנליזה

מיום שבא ספר זה לעולם הוא מתייצב בכל דור ודור; ואין לך דור שאינו מתווכח עמו, ואין לך דור שאינו מתיישב עמו. אי אתה אומר, שהדורות יוצאים להקביל את פניו ברוח נמוכה ומוכנים לשמוע את דברו; הרבה פעמים הם נענים לו במורת רוח ובזעם גדול. אבל תמיד הם עוסקים בו כעושים בחייהם, מתייצבים לפניו בגבול מציאותם' (מרטין בובר, 'בן דורנו והמקרא', דרכו של מקרא, ירושלים תשכ"ד, עמ' 41). במובן המסורתי משמשת הקריאה בתורה בסדר פרשות השבוע כמופת ייחודי של קריאה בקול רם, המזמינה את קהל השומעים להיות שותפים פעילים בלימוד ובקריאה בתורה. הלימוד ב'סדרא' - בפרשות השבוע - היה למסדר לוח השנה היהודי, באופן המזמין ומחייב את הציבור להיות לשומעים, ללומדים ובעיקר לפרשני התורה.החיבור שלפנינו הוא הצעה לקריאה פסיכואנליטית לאקאניאנית בפרשות השבוע. זהו פרויקט תובעני ומתמשך של הפילוסוף והפסיכואנליטיקאי החשוב , שבו הקריאה בפרשות השבוע מאפשרת, בעיניים מודרניות עכשוויות ומדעיות, לבחון מחדש יסודות של התרבות המערבית ורעיונות הומניסטיים שמתעוררים מתוך השיח המקראי. אין זו קריאתו של המאמין, גם לא של הכופר; זוהי קריאתו של הנענה לתת לפרשנות של הלא־מודע להיות האצבע המורה בזמן הקריאה בתורה.ד"ר חנוך בן־פזי, המחלקה למחשבת ישראל, אוניברסיטת בר־אילן הוא פסיכואנליטיקאי אשר פועל ומלמד בפריז. דוקטור לפילוסופיה, מרצה בבית הספר המעשי ללימודים מתקדמים. זהו ספרו השלישי שמתורגם לעברית. שני ספריו הקודמים הם: הפסיכולוגיה של הנאציזם: מסה על הרס הציווליזציה (רסלינג, 2004) ופסיכואנליזה והגאולה העברית הקדומה: פרשנות לאקאניאנית לספר יונה (רסלינג, 2014).