עמם ולמענם

פופולרי בימינו להתקשט באמירה ש"איכות בית הספר לא יכולה להיות גבוהה מאיכות המורים המלמדים בו", אך לא נעשה מאומה כדי לטפח מורים מעולים ולזמֵן לילדינו אנשי חינוך ראויים. מעניקים ממשות, חיוניות וקונקרטיות לחומרים שמהם נצרפים "מורים טובים" ומצביעים על האופנים שבהם האיכויות האנושיות – הרבה יותר מגופי הידע ודרכי ההוראה – עושות את המורים למשאב החינוכי המרכזי והמכריע בבית הספר. ארוס פדגוגי הוא המנוע הפועם והמחבר של הגשמה עצמית, אכפתיות חברתית ואמפתיה – וממנו צומחים המורים שאמנותם היא הצמחת אחרים. את הדרמה הפדגוגית הזו על ריבוי פניה מציג לנו ספר זה בצורה מופתית. פרופ' נמרוד אלוני, ראש המכון לחינוך מתקדם במכללת סמינר הקיבוציםאני מאוד מודה לעדנה קפל־גרין וליהודה בר שלום שהעניקו לי את האפשרות לקרוא את ספרם הנושא את הכותרת הכל כך מתאימה, עִמם ולמענם – מורים טובים. המורים־חוקרים הללו משרטטים דיוקנאות עשירים של מלאכת ההוראה היוםֿיומית. ספרם עורר בי את אותו הלהט שהִנו סימן ההיכר של למידה מתוך עשייה למען האחר: להיות ממציא(ה), לשאת את שמחת המורה בתלמידו ואת שמחת התלמיד במורו. מרגש לראות את מחויבות המורים לטוב ביותר בעבור תלמידיהם. הספר חושף שותפות משמעותית ועמוקה בין מורה לתלמיד, להוריו ולמסגרת החינוכית.פרופ' יונה רוזנפלד, פרופסור אמריטוס לעבודה סוציאלית, האוניברסיטה העברית, ירושלים, מייסד היחידה ללמידה מהצלחות ולמידה מתמשכת במערכות חברתיות, מאיירס־ג'וינט מכון ברוקדייל, חתן פרס ישראל לעבודה סוציאלית ב־1997.