המולוכייה של אמא

מולוכייה - מאכל ים תיכוני עתיק יומין. יש הסברים כי אליה התכוון בספר איוב: " הקוטפים מלוח עלי - שיח ... " במצרים עלתה המולוכייה למעמד של מאכל לאומי. דרושה לעם מידה לא מבוטלת של ענווה ואצילות נפש כדי לאמץ מרק - דלות כמאכל לאומי. כל מצרי המכבד את עצמו אוכל מולוכייה לפחות פעם בשבוע. אצלנו בבית אכלנו אותה יום יום. אנו קשורים לאמהות שלנו דרך האוכל. כתינוקות אנו מזהים את טעם חלבן ואת ניחוח גופן בטרם אנו מסוגלים לזהות את תווי פניהן. הוא, בין היתר, סיפור היחסים שבין אם לבנה, לכן טבעי היה להעמיד אוכל ובישול במרכזו. המולוכייה היא השע יר לעזאזל והמושיע גם יחד. היא הישות הספרותית שדרכה משתחרר כעס ותסכול ושבעזרתה משוגים השלמה ופיוס. בעודו עורך מסע זיכרון אל ילדותו באלכסנדריה של שנות הארבעים, על שלל טיפוסיה הצבעוניים וניחוחותיה המשכרים, חושף הגיבור את מערכת היחסים הקשה עם אמו, על רקע מותם של אבי המשפחה ושל האח הצעיר. בשפה עשירה ורבת יופי מספר נסים זוהר סיפור מעורר הזדהות על אהבה ודחייה, על כעס וחמלה.