אנו כולנו

הוריי עלו כחלוצים והשתייכו ל"פלוגה" הרחובותית של "גדוד העבודה". משם עלו להשלמת קיבוץ תל-יוסף. נולדתי בעמק בתרפ"ט – 1929, חצי שנה לפני המאורעות. בהיותי כבן שלוש עקרו הוריי לרחובות. אבי הפך לפועל בניין. אמי עבדה בבית-חרושת למיץ הדרים. אבי רעייתי, גבי, יוסף פישר (אריאל) גורש מרוסיה הסובייטית ב-1924 בשל פעילותו הציונית. בפלשתינה-א"י התגורר שנה אחת יחד עם רעייתו ליזה ובתם הקטנה רות. מכאן שלח מנחם אוסישקין את פישר ומשפחתו לצרפת כדי להקים שם את הקרן הקיימת. בימי השואה כיהן כגזבר המחתרת היהודית והתמקד בהצלת ילדים. אחת הניצולות הייתה בתו השנייה, גבריאלה (גבי), ילדה מתוקה בת שמונה. בימים הרחוקים ההם שררה ביישוב ובתנועה הציונית בגולה זהות בין "אני ואנחנו". לאורך ספר זה חיפשתי את הקו המשיק לסיפורי המשפחתי ולסיפור הקולקטיבי, הציוני-חלוצי. אחרי מלחמת תש"ח השלמתי את לימודיי בסמינר הקיבוצים בתל-אביב והצטרפתי לקיבוץ הספר הראל, מול לטרון. הקיבוץ התפרק בשל סכסוך עם מנהיגי מפ"ם והקיבוץ הארצי, יערי וחזן. ב-1955 גבי ואני עברנו לרחובות ועבדנו כמורים. את עשרים שנות עבודתי הראשונות הקדשתי לקליטת העלייה מארצות האיסלאם ולהכשרת מורים. "באמצע החיים" פרשתי מן ההוראה והפכתי לכתב פרלמנטרי ולכתב לענייני חינוך בעיתון "על המשמר", עד סגירתו ב-1955. גיבורי ספרי הם רעייתי גבי, שעלתה בגיל 17 עם סיום לימודיה התיכוניים בפריס. הוריה יוסף וליזה עלו אחריה בשנת 1950. שנתיים לאחר מכן שלח שר החוץ משה שרת את הורי גבי לבריסל, שם כיהן יוסף פישר (אריאל) כציר ישראל. גיבורים אחרים הם הפנתרים השחורים; נוער השוליים בצה"ל; טעוני הטיפוח; מחדל יום הכיפורים; מצעד האיוולת הראשון ללבנון. בין האישים שסרטטתי את דיוקנם מופיעים מורי הנערץ אברהם רוזובסקי; מוריי למוסיקה א.א. בוסקוביץ’ ונעם שריף; מוריי באוניברסיטה אברהם מינקוביץ ולאה גולדברג. פרק אחרון הוקדש לידידיי בבית-אלפא: איש האשכולות תאודור הולדהיים; רעייתו משוררת היידיש רוחל פישמן; האיש שתרגם לראשונה את כל כתבי שלום עליכם לעברית אריה אהרוני; איש המוסד יעקב אדמיאלי חבר קיבוץ בית-אורן. ירושלים, יצחק שור