פרנקנשטיין

החלה לכתוב את כשהייתה בת שמונה-עשרה. פרנקנשטיין הוא, בעת ובעונה אחת מותחן גותי, רומן מלא תשוקה, וסיפור המתריע מפני סכנות המדע. היצירה מגוללת את סיפורו של ויקטור פרנקנשטיין, סטודנט חרוץ למדעים, הלהוט לגלות את "סוד הבריאה והחיים" ולהבין כיצד אפשר "להפיח חיים בחומר דומם". לפיכך הוא יוצר אדם מתוך חלקי גופות, אך ברגע שהוא מפיח חיים ביצור שברא, הוא נתקף אימה למראהו הזוועתי ונמלט מפניו. היצור המעוות נאלץ להתמודד עם בדידות וגילויי איבה מצד כל רואיו, ובסופו של דבר הוא בוחר ברוע ויוצא למסע נקמה רצחני נגד ויקטור פרנקנשטיין - האיש שברא אותו. פרנקנשטיין נהנה מפופולריות רבה מיד עם צאתו לאור, ובמשך השנים הפך לאחד מאבותיו החשובים של ז'אנר ספרות האימה והמדע הבדיוני. בנוסף על היותו סיפור אימה, הוא אף מעלה שאלות עמוקות ומטרידות לגבי עצם טבעם של החיים ומקומו של המין האנושי ביקום: מהי המשמעות של היותנו בני אנוש? איזו אחריות מוטלת עלינו כלפי זולתנו? באיזו מידה מותר לנו להתערב בתהליכי הטבע ולעשות בהם כרצוננו? שאלות אלה רלוונטיות במיוחד בתקופתנו, שבה מופיעות חדשות לבקרים ידיעות העוסקות בתרומות איברים, הנדסה גנטית וטרור ביולוגי. "זהו רומן המספק הנאה צרופה...הוא רומנטי מאוד, במובן הספרותי של המלה, ויש בו תאורים מקסימים של ייסורים וספק-עצמי, הן של היוצר, ויקטור פרנקנשטיין, והן של יצירתו..."