סבא יעקב הולך לאיבוד

וְאָז שֶׁכְּשֶׁאֲנִי נִכְנֶסֶת לַסָּלוֹן, וַאֲנִי צוֹעֶקֶת, כָּרָגִיל, בִּכְאִלּוּ שֶׁאֲנִי לֹא יוֹדַעַת אֵיפֹה הוּא, אֵיפֹה אַתָּה, סַבָּא יַעֲקֹב, אֵיפֹה אַתָּה וְאָז הוּא מַתְחִיל לָזוּז מֵאֲחוֹרֵי הַוִּילוֹן, כְּדֵי שֶׁאֲנִי אֶרְאֶה אוֹתוֹ, אֲבָל כְּבָר לֹא עוֹשֶׂה קוֹלוֹת שֶׁל טְרַקְטוֹר. הוּא שָׁכַח אֶת זֶה. אָז אֲנִי מַזְכִּירָה לוֹ. ;סַבָּא יַעֲקֹב, עַכְשָׁו אַתָּה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת קוֹלוֹת שֶׁל טְרַקְטוֹר, וְאָז הוּא עוֹשֶׂה קוֹלוֹת שֶׁל טְרַקְטוֹר, וַאֲנִי כְּאִלּוּ מְגַלָּה וּמוֹצֵאת אוֹתוֹ וַאֲנַחְנוּ מִתְחַבְּקִים. אֲבָל יוֹתֵר הוּא אַף פַּעַם כְּבָר לֹא נוֹתֵן לִי פְּרָס עַל זֶה שֶׁמָּצָאתִי אוֹתוֹ. אוּלַי זֶה בִּגְלַל הַבְּעָיָה שֶׁאִמָּא סִפְּרָה לִי עָלֶיהָ, שֶׁהוּא שׁוֹכֵחַ. אָז עַכְשָׁו אֲנִי נוֹתֶנֶת לוֹ פְּרָס. אֲנִי נוֹתֶנֶת לוֹ כַּמָּה דֻּבּוֹנֵי גּוּמִי, שֶׁבִּקַּשְׁתִּי מֵאִמָּא שֶׁלִּי שֶׁתִּקְנֶה לִי, וַאֲנִי אוֹמֶרֶת לוֹ; הַפְתָּעָה וְנוֹתֶנֶת לוֹ אוֹתָם. וַאֲנִי גַּם מַסְבִּירָה; שזֶה פְּרָס, סָבוּשׁ, זֶה בִּגְלַל שֶׁהִתְחַבֵּאתָ כָּל כָּךְ יָפֶה, וּבְקֹשִׁי מָצָאתִי אוֹתְךָ. וְתָמִיד הוּא שָׂמֵחַ, אֲפִלּוּ שֶׁזֶּה תָּמִיד אוֹתָהּ הַפְתָּעָה.: מספר את סיפורה של תמר בת השבע ויחסיה עם סבה, סבא יעקב. יחסי אהבה כשבמרכזם משחק המחבואים שהם נוהגים לשחק יחדיו, גם כשמצבו של סבא יעקב מתחיל להידרדר בצל מחלת הדמנציה. סיפור מהחיים על ילדים קטנים המגלים את חשכת המחלה אבל גם את האור שאפשר להאיר, אם מספיק אוהבים ומנסים.