קפה אושוויץ - קברט

בפלנטה אחרת, מחוץ לזמן (או בכל זמן) מתחוללת שואה ותקומה. הישראליות חיה, בועטת, מתה ונולדת בתוך אוסף מיתוסים מוכרים, חלקם שחוקים, חלקם עדיין טראומטיים. ראשית לכל: נברא אדם. פלא שאלוהים מעורב בו באופן אקטיבי. ובתוך הרחם, עוד לפני שהתחברו שני תאים, ממתין המרק הקדום הישראלי: ניצול שואה עם מפוחית, כוהנת הלהקות הצבאיות, מחבל פלסטיני מתאבד, תלמיד ישיבה, וגם עולים מאתיופיה בשיא השפלתם. והנופים שכאן, גם הם נופי הנפש הישראלית: קרמטוריום, גינוסר, ירושלים. כך או כך, בטרם היות האדם, נברא הקברט.כבר מהתמונה הראשונה, מהשורות הראשונות, ברור שאנחנו במתחם האבסורד. מושלך עלינו כאוס. אך ככל שהטקסט חסר היגיון ונטול אחיזה, הקורא מחפש משמעות. וגם מוצא. והיצירה שכאן – שירית, קרנבלית, מורבידית – מצליחה להיות מובנת. גם אם זה פענוח שקשה למלל, הוא מחלחל.