בעל החיים

קץ הימים, עיי חורבות בשמיים, בארץ ובאדם, אור היום עמום וחיוור כאור נר ואך שלושה צבעים נגלים לעין המתבונן אחוז האימה – שחור, אפור וחום בגוון שחום, לא שחום כאדמה פורייה, אלא כישימון קודר תחת אור של להבה, גּוֹן החלודה הנורא שמותירה אש בוערת בקץ תבערתה. ניצול, שבדרך נס שרד את הפצצה, יוצא למסע חיפושים אחר ניצולים נוספים במרחביה החרבים של היבשת הגדולה. בשנה העשרים למסעותיו חיפושיו נושאים פרי, אך הפרי באוש, אלים ומתולע בשנאת זרים, פרי נכלולי ששרד במחתרת במתוכנן ובמאורגן. הוא , בן האדם פשוטו כמשמעו, תכלית הבריאה, כוונת המשורר בבוראו ישות בצלמו, תמה, זכה וטהורה. הם עדר אדם, אדם ועוד אדם בקבוצה סגורה וחשוכה המגובשת כעם, הם שארית הפליטה של תהום האנושות הפעורה.