סיפורי מיראז'ים

רחוק למטה, מתחת למיראז' המשייט בלילה, אלומות של אש מתלקחות. שרשרות ניצוצות עפות לאיטן מצד אחד לשני, נוחתות כמקלחות אור ירקרקות. ביניהן מסתמן פס של חשכה מוחלטת – הפס הזה הוא המים של תעלת סואץ. המיראז' צולל למטה ומטיל פצצה. התלקחות קצרה של אור גדול, ואחריה החושך שחור כפליים. שתיקת אורות קצרה, ושוב - כמה קילומטרים דרומה – גלי האש חוזרים ועולים. קטע אחר של התעלה מתלקח, המצרים יורים שם על חיילינו.המיראז' ממהר וטס לשם, מטיל את הפצצה השנייה שלו, ואחר כך רץ למקום שלישי ותולה מעליו נורי תאורה. שייבהלו, שיפסיקו כבר להפגיז. הנור מתנדנד באוויר ומהבהב, מאיר באור דלוח את גבעות החול שלמטה ומנצנץ על פס המים השחור. לרגע חוזר זיכרון המים השחורים בים התיכון, רק לפני חודשים ספורים וכבר נראה שעברו דורות מאז, איך נצנצו באור הנורים מסביב למשחתת "אילת". הים היה מלא בפנסים קטנים. זרקורי הליקופטרים טיילו על המים ועצרו, אוספים את אלה שלא ירדו תהומה.הנור מתעייף וכבה, ובחשכה שוב פורצות היריות. נגמרו לו הפצצות, נגמרו גם הנורים. הוא מהסס ואחר בוחר לו מקור אש מעבר לתעלה ולוקח נשימה. נאסר לעשות זאת בהחלט, זה מסוכן, זה לא יעיל, זה ילדותי - אבל הוא נכנס וצולל עמוק ויורד כלפי מטה, וכשהוא חולף דרך יריעת הניצוצות השורטים באוויר סביבו הוא מושך בהדק ויורה בתותחיו אל תוכם, ויורה ויורה. פרחים כחולים וכתומים פורחים מתחת לכוונת שלו, ברקים שורטים את האפילה סביבו. הוא יוצא מהצלילה רק עם גמר הכדורים, ומושך חזרה למעלה, אל הכוכבים.במרתף שברפידים הנרות מהבהבים ומבליחים. תקליט ראשון מתחיל להסתובב. קול מתוק מדבש מזמר את הסלואו האולטימטיבי, "מיי פרייר". כולנו צמודים, מתנועעים. הוא תא"ל (בדימוס) בחיל האוויר. יליד 1940. גדל בקיבוץ, התגייס ב – 1958 והתנדב לטייס, אחד מה"אסים" של תקופת מטוסי הסילון. במלחמת יום-כיפור, 1973, פקד על טייסת מטוסי קורנס (פנטום). ספרו על אותה מלחמה, "חלום בתכלת שחור" שיצא לאור ב – 1992 היה לרב-מכר וזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית, שהוענק לו אישית מידי רה"מ מר יצחק רבין.