נורא ובארוד

"מִפרקי גופהּ ננעלו. היא שנאה את אִמהּ, שהסכימה ככה לוותר עליה. שנאה את אביה. שנאה את עצמה. שנאה אותו ואת אחיו וגם את אלוהים. גופו המיוזע, הבל פיו, עוררו בה בחילה. הוא הרים מעט את שמלתה. היא מיהרה לעזור לו. הוא הכביד על נשימתה, היא פחדה להיחנק ופלטה צעקה, שהבהילה גם אותה. בתוך כך משכה את השמלה עוד קצת, עד מתחת לחזה, ועצמה את עיניה. היא לא ידעה מה הוא אמור לעשות, איזה חלק בגופהּ הוא מחפש." זָרִיפָה, נערה יהודייה כבת שלוש־עשרה המתגוררת בכפר נֶרְוָוא שבכורדיסטן העיראקית, נעקרת מביתה, משפחתה וחברותיה, ונישאת בכפייה לשלום, גבר יהודי מבוגר. עם הגיעה לביתו, היא מתקוממת, נאבקת בדרישות ובמנהגים המוּשתים עליה, ונלחמת בדיכוי שהוא מנת חלקה ואוי למי שמעיזה לקרוא עליו תגר. זָרִיפָה פוגשת את העוצמות והכוחות הגלומים בה מילדוּת, כמו גם את הפחדים והשדים, הקללות והעיניים הרעות – חלק בלתי נפרד מהתרבות שבה גדלה. נוּרָא ובַּארוּד, "אש וגופרית" בשפתה של זָרִיפָה, הוא רומן היסטורי כורדי רחב־יריעה, המבוסס על דמויות ואירועים שהתרחשו במציאוּת. הוא משׂתרע על פני שבעה עשורים, בין מחוז דוהוכּ שבכורדיסטן העיראקית לכפר ליפתא ולשכונת קריית משה בירושלים, ומציג דמויות נשיות מעוררות השראה שצמחו, כנגד כל הסיכויים, בלב הפטריארכיה וההדרה המוכּרות. נוּרָא ובַּארוּד הוא מסע מאגי, רב־דורי, שטרם נכתב כמותו, ובבחינת ראי לחיי הנשים בקהילות היהודיות שחיו בכורדיסטן זה מאות בשנים. -- מהכריכה האחורית.