הזמן עשה את שלו מבחינתי הוא יכול ללכת

קוֹל פְּנִימִי אוֹמֵר עַמוֹד מֹחַ הוא ספר שיריו השביעי של . זהו ספר המשקף התפתחות והשתחררות של הפואטיקה של מאירי מהשיר הקצר והגבישי, ובעיקר, מהחיפוש אחרי האידיאה של השיר והחלפתו בהליכה אל עבר השיר הפראי, האקספרמנטלי, הנושם, והמשוחרר. שירי הספר קצרים במפתיע וארוכים במפתיע, משתטים במפתיע, ונזכרים במפתיע. הם נעים על ציר רחב של נושאים וסגנונות, ומעבדים חוויות עתיקות, מן הילדות, בית הספר היסודי, השירות הצבאי, לצד דיברור של חוויות טריות מאוד: מות האב, מגפת הקורונה, המצב הישראלי, וכנהוג בשירת מאירי, כל אלו מלווים במחשבה עמוקה על כתיבה בכלל ועל השירה העברית בפרט.  (1965, י-ם), פרסם 19 ספרים, מהם שבעה ספרי שירה ושש אנתולוגיות שירה העוסקות בכדורגל (שתי אסופות), בספורט, בבית ספר, בתפילה ובמחאה חברתית (בשתיים האחרונות כעורך שותף); ספר שירי ילדים:, ; (סיפורים קצרים); , ; תרגום של מבחר שירים מאת המשורר האנגלי גאווין יוּאַרְט. מנהל שותף עם נועה שקרג'י של מקום לשירה וביה"ס לאמנויות המילה.