פתאום קם אדם בבוקר

מבחר משירי המשורר אמיר גלבֹּע, שראשיתם טבועה בחותם אובדן משפחתו בשואה ולחימתו במלחמת העולם השנייה, והמשכם – בכמיהה אל הטמיר והנעלם. באחת מרשימותיה כתבה עמליה כהנא-כרמון, שאילו ביתה יישרף, היא תבקש להציל מן האש את התנ"ך את ספר שיריו של גלבע. וגלבע עצמו כתב, בשיר החותם את המבחר: אָדָם בֶּאֱמֶת אֵינוֹ צָרִיךְ אֶלָּא לְסֵפֶר אֶחָד בְּחַיָּיוכַּאֲשֶׁר כָּל חַיָּיו נִקְבָּצִים לְעֵינָיו בַּסֵּפֶר הַפָּתוּחַ לְעֵינָיוכַּאֲשֶׁר הוּא קוֹרֵא בּוֹ דַּף אַחַר דַּף וְרוֹאֶה לְעֵינָיואֵיךְ יוֹם אַחַר יוֹם רָדַף כְּמוֹ דַּף אַחַר דַּףבַּסֵּפֶר הַפָּתוּחַ לְעֵינָיו.