את תיוולדי כשאני אמות

לֹא הַכֹּל זֶה לִחְיוֹת וְלִחְיוֹתלֹא כֻּלָּם שָׁרִים וְשָׁרִיםיוֹם אֶחָד גַּם אַתְּ וְגַם אַתְּתִּרְצִי לָמוּת.תִּפְסְעִי אֶל קִרְבַת הָאֵשׁשֶׁל יוֹם הוֹמֶהוְאָז תִּשָּׂרֵף לָךְ כָּנָףוּפִתְאוֹם תִּתְגַּלִּיבטקסטים שלה מתארת את נופי הנפש הפנימיים ביותר. פחדי מוות, זיקנה, אבל, אובדן העצמיות, כל אלה נוכחים בכתיבתה ומטעינים אותה ביתר עוצמה. מורשת הכתיבה של שפיגנר שואבת מן השירה הדרמטית בשפה הרוסית, אך מושפעת גם ממסורת הכתיבה היפנית המדודה ומהמקצב השקול של מחול הבוטו היפני. מביא קול ישראלי ייחודי - שהועבר לעברית לאחר שנכתב במקור ברוסית. הגרסה העברית נוצרה בעבודה משותפת עם עורכת הספר שושי שמיר. הספר המודפס כולל גם גרסה רוסית.