הסיפור היחיד

"לרובנו יש רק סיפור אחד. אני לא אומר שרק דבר אחד קורה לנו בחיים: יש אינספור אירועים ואנחנו הופכים אותם לאינספור סיפורים. אבל רק אחד מכולם חשוב, רק אחד הוא בסופו של דבר סיפור שראוי לספר אותו. זה הסיפור שלי." במילים אלו, כאדם מבוגר וממרחק של שנים, חוזר פול לנקודת ההתחלה של סיפורו. בתום שנת הלימודים הראשונה שלו באוניברסיטה הוא שב הביתה לחופשת הקיץ ובעידודה של אימו מצטרף למועדון הטניס היחיד בפרוור שבו מתגוררים הוריו, 25 קילומטרים מדרום ללונדון. במסגרת טורניר לזוגות מעורבים פול משובץ בהגרלה עיוורת לשחק עם הגברת מקלאוד, שחקנית טובה ושנונה בשנות הארבעים לחייה, נשואה ואם לשתי בנות בוגרות. לא חולף זמן רב והשניים הופכים לנאהבים. פול, המכיר בחללים שפוער הזיכרון ובנרטיבים המשפיעים על תפיסתנו בנוגע למהלך חיינו, משחזר את סיפור התאהבותם ואיך לאט לאט הכול התפרק. ג'וליאן בארנס, זוכה פרס הבוקר היוקרתי, מעמיד ברומן מופתי זה את כישרונו החריף למפות את הלב האנושי על גחמותיו כדי לתהות על קוצר ידה של האהבה לרפא ולהציל אותנו מפני טופרי עברנו ועל פעולות הזיכרון על הסיפור שאנו בוחרים לספר לעצמנו. -- מהכריכה האחורית.