וכל אחד לחוד

פעם ישבתי באיזה בר אפלולי באזור התעשייה הישן של ראשון לציון. לא היו בו בירות מהחבית ולא מבחר בקבוקים, הייתה בו רק בירה אחת. "אבל היא מוצלחת, מבטיח לך", אמר הברמן המבוגר ופתח אותה עוד לפני שהסכמתי. לקחתי ממנה שלוק גדול ועצמתי עיניים. היא הייתה קרה, טובה, פירותית, כמעט מושלמת. פקחתי עיניים והסתכלתי בו. הוא הביט בי חזרה. "נו?" שאל. "אף פעם לא שתיתי כזו," עניתי. "אז הנה, הגיעה הפעם בחיים שלך," צחק והניח צלוחית בייגלה קטנה ליד הבירה שלי. בדרך הביתה חשבתי על אהבה. אולי זו הייתה השכרות, כי הזמנתי עוד שלוש בירות כאלו, ואולי זו הייתה הבדידות. אבל באותו הלילה החלטתי לכתוב ספר שכל כולו אהבה ולחכות. לחכות לפעם ההיא, היחידה, הטובה, הכמעט מושלמת שבה תגיע גם אליי, האהבה. -- מהכריכה האחורית.