יום ירושלים

"בין הידיים והרגליים של כולן הצלחתי לראות אותה; המומה וכפופה. חנה ניסתה להתגונן. בידה האחת כריך ובידה השנייה חיפתה על פניה מפני מכות הבנות. חלק מהבנות צעקו לעברה, "גויה", "חילונית", "טמאה". הרגשתי טמאה בעצמי. שותקתי. לא ידעתי איך לעזור לה אל מול ההמון הזועם. המסכנה אפילו לא ידעה למה הן כעסו עליה כל כך... אחת מהבנות קראה בקול לעבר המורה דליה, שחלפה באזור, "המורה דליה, חנה באה לבית ספר עם כריך טמא!" הן המשיכו להדוף אותה בנוכחות המורה דליה, עד שהכריך נשמט מידיה, ורק אז הן עזבו אותה ועברו לאויב האמיתי – הכריך עם הנקניק והגבינה." הוא סיפורה האישי של לירון הכתוב מנקודת מבט בוגרת וביקורתית, עם הצצה כנה להפליא, אל תוך מוחה הקדחתני של הילדה שהיא היתה. הוריה של גיבורת הספר התגרשו בגיל צעיר וכילדה יחידה, היא מצאה את עצמה במצבים מאוד פגיעים, גם מול אנשים קרובים. הבדידות והכאב הובילו אותה להתמודד עם החיים, באמצעות דמיונה העשיר והאחזות במושאי הערצה טלוויזיונים. מסעה של לירון, מילדה דתייה שהקשר עם אביה הנעדר מאוד השפיע על חייה, ועד לנערה אמיצה, מתואר בספר על רקע המציאות ההיסטורית הקשה בירושלים אשר מביא מבט נדיר מבפנים על פערים תפיסתיים בין דתיים לחילונים, מזרחים ואשכנזים ועל היחסים המורכבים בין הורים לילדיהם, במיוחד בנסיבות מאתגרות. זהו ספרה הראשון והמרתק המבוסס בחלקו הרחב על סיפורה האישי.