שפיץ כזה

"שפיץ כזה" הוא ספר בהמשכים, שנכתב בתקופת הקורונה. בכל יום התפרסם כאן פרק חדש לקריאה, חינם לקוראי "עברית". כעת הספר המלא זמין להורדה. אם כבר רכשתם את הספר בעבר, כך תוכלו להוריד את הגרסה המעודכנת האחרונה: • לחצו לחיצה ארוכה על כריכת הספר בספרייה שלכם באפליקציה • בחרו באפשרויות מחיקה > מחיקה מקומית • הורידו מחדש את הספר למכשיר בסוף החודש הראשון בבידוד, כשמרוב שיעמום התחלתי להתגעגע לכיתה, המורה ענת (מנומשת, דווקא בסדר) הטילה עלינו  משימה – לכתוב חיבור בנושא "מה למדתי ממגיפת הקורונה". שני עמודים! לעניות דעתי (ודעתי באמת ענייה) נגיף הקורונה קצת חירפן את המורה. לא למדתי שומדבר ממגיפת הקורונה חוץ מזה שצריך לשטוף ידיים עשר פעמים בשעה, לשמור מרחק מאנשים ולא לצאת מהבית בלי מסיכה. בשביל שלושת השיעורים החשובים האלה צריך לנעול אנשים בכלא ולכבות את המדינה?  אה, סליחה. אנחנו עוד לא מכירים. קוראים לי תומר שפיצר, ובחטיבת הביניים הדביקו לי את הכינוי "שפיץ". אני לא סופר ולא משורר, אבל הקורונה והלחץ וההסגר (וגם המרדף הנועז אחר נייר טואלט!) גרמו לי לפתוח את הפה ולהוציא ממנו יותר משתי מילים. "מרק עטלף זה לא כיף" הוא הספר הראשון בסדרת "שפיץ כזה" שסמדר שיר כותבת עלי. גם היא קצת שפיצית. נתחיל?