ציירי לי קורונה

"צַיְּרִי לִי קוֹרוֹנָה" הַיֶּלֶד בִּקֵּש,אֲנִי עֲיֵפָה אֲבָל הוּא מִתְעַקֵּש.הָלַךְ וְחָזַר עִם נְיָר וּצְבָעִים.שָׁאַלְתִּי: "אָז אֵיזֶה סוּג צֶבַע נִבְחַר שֶׁיַּתְאִים?אוּלַי הוּא כָּחֹל וְאוּלַי צְהַבְהָב?""צַיְּרִי לִי קוֹרוֹנָה כַּזֹּאת שֶׁאֹהַב".בחריזה משובבת ובהומור שחור מביאה שני הררי, סופרת ועיתונאית, את הסיפור של ימי הקורונה ושעות הסגר: המסכות, הכפפות, זמן המשפחה המקסים, זמן המשפחה המזעזע והזמן שבו סתם אוכלים יותר מדי. לצד השירים, שמתאימים לקטנים נבונים ולמבוגרים סבירים, מופיעים האיורים הפרועים של דקל חברוני